נקודת התחלה: Champex
נקודת סיום: Col de la Forclaz
מרחק: 16 ק"מ (740 מ' עליה, 680 מ' ירידה)
כמה נחמד להתעורר לקול דנדון פעמוני הפרות שרועות מתחת לחלון שלנו. גם כאן, כמו בכמה מהאכסניות הקודמות, בניגוד לארוחת הערב - ארוחת הבוקר מצויינת והיא כוללת לחם מלא טרי, יוגורטים עם תוספות וקפה טוב. לא ברור לי הפער הזה. לאחר 4 ימים בהם הלכנו בחברתה של מורן ואנחנו ערים ושותפים ללבטיה, היא מחליטה לפרוש ולרדת מן השביל. עצוב ומוזר להפרד, אבל ברור כי זהו הצעד הנכון עבורה ואנחנו מאחלים ומקווים שמכאן הדברים אצלה ילכו וישתפרו.
ממשיכים בזוג
על כל פנים, אנחנו יוצאים לדרך קצת לפני השעה 8:00 וכעשר דקות לאחר מכן מתחיל לרדת גשם, שכמעט ולא יפסיק עד הגעתנו אל היעד שלנו להיום. הדרך ערפילית וזה שינוי מרענן אחרי הימים הבהירים והחמים שעברו עלינו.
דרך ערפילית
העננים נחים להם בין העצים, על האחו ובעמקים. בחלקים גדולים מהיום אנחנו לא רואים כלום מעבר למטרים ספורים מסביבנו. יש בהליכה הזו בגשם ובערפל משהו קסום ונפלא ואנחנו נהנים מאד. בשלוש השעות הראשונות אנחנו מטפסים. עליה ארוכה ולא קלה, אך היום אני מרגישה חזקה ומעודדת יותר וזה עוזר לי להתגבר על הקושי הכרוך במאמץ הפיזי.
ערפל ביער
אני עטופה בחולצה תרמית המונחת מעל החולצה הקצרה, מעליה מעיל גשם קל, על הגב התרמיל עטוף ביריעת הגנה ומעל הכל השכמיה המכסה הולך+תרמיל. המראה של שנינו בגלימות הירוקות האלה באמצע הערפל משעשע. למרות כל ההגנות אני מרגישה רטובה, ואני לא יודעת אם מהגשם הבלתי פוסק, או אולי מהזיעה שאין לה דרך מילוט החוצה מבין כל השכבות.
מתחת לרגליים יש תחושה שכל השביל זורם... אנחנו חוצים פלגים, אל חלקם אין ברירה אלא לרדת וללכת בתוך הזרם החזק. קצת מפחיד, אבל גם את זה עברנו.
הכל זורם
לקראת 11:00 אנחנו מגיעים אל Alp Bovine. זוהי בקתה קטנה ומקסימה שבה מוגשים מיני מטעמים ומאכלים הנאפים ומבושלים במקום. הכל יפה שם – תנורי האפיה הישנים, סירי הוינטג' העומדים על הכירים ומעלים אדים וריחות נפלאים, מגבות הכותנה התלויות לייבוש, שולחנות העץ הכבדים. והכל טעים שם. טעים מאד מאד! אנחנו משאירים מקלות ותרמילים בחוץ, בגשם, כמו כולם, מחליפים לבגדים יבשים, מתיישבים בפנים ומזמינים לנו שוקו חם ופאי דובדבנים מהמם. איזה אושר עילאי! בחוץ קר וגשום, בפנים חמים ושמח. מתענגים על המראות והטעמים, לוקחים את הזמן ונחים מהעליה הקשה.
Alp Bovine
קצת קשה לעזוב את המקום הנהדר הזה, אבל אין ברירה – עוד ירידה לא קלה לפנינו. מעמיסים את הציוד הרטוב על הגב ויוצאים שוב לדרך. יש לנו צעידה של עוד שעה וחצי עד Col de la Forclaz שהוא היעד הסופי שלנו להיום. הגשם מתחזק, הצעידה רטובה מאד וערפל סמיך עוטף אותנו מכל עבר. הכל רחוץ וזוהר, ואחרי היום המעצבן של אתמול - אני מרגישה ממש סוג של התרוממות רוח.
שמחת הערפל והגשם
במלון הדרכים Hotel du Col de la Forclaz, הקרוי על שם מעבר ההרים בו הוא נמצא, אנחנו מתקבלים בנעימות ובחיוך, ושואלים אם במקרה התפנה חדר זוגי במקום הדורמיטורי אליו אנחנו רשומים. העובדים עושים כל מאמץ למלא אחר בקשתנו, אך כרגע אין חדרים זוגיים פנויים והם מציעים שאחד מהם יקפיץ אותנו אל Trient הסמוכה, שם מצאו לנו חדר זוגי. אנחנו מתלבטים מאד, אבל פה כל כך נעים לנו, ולכן אנחנו מחליטים להשאר כאן בחדר המשותף. כמובן שגם כל חברותינו משובצות לאותו החדר, אבל העיקר - החלון בשליטתנו! החדרים הללו, מעבר לכך שאין בהם טיפונת פרטיות נוטים להיות מחניקים משהו...
נוהל מקלחת וכביסה ואחר כך אנחנו מתיישבים לאכול צהריים מאוסף השאריות שהצטבר מהימים האחרונים – משמשים, נקטרינות, לחם, גבינה ושוקולד לבן עם אגוזים שקנינו אתמול ב- 50% הנחה בסופר של שמפה. השוקולד כל כך טעים שאנחנו מצטערים מיד שלא קנינו שניים.
לינה משותפת
השעה שעת צהריים מוקדמת וכל היום עוד לפנינו. מסתובבים קצת במלון שמקושט ב... פוחלצים שונים ומשונים. מכל פינה קופצת עלינו חיית בר אחרת, חושפת שיניים. איזו דקורציה משונה. מחוץ לסובניר-שופ המקומי הממוקם מעבר לכביש, אנחנו פוגשים את דפנה וחבורתה הממשיכים מכאן למקום הלינה שלהם בעיירה הסמוכה. עוצרים לפטפט קצת וכשהם ממשיכים אנחנו נכנסים לחנות ומצטיידים מעט לקראת מחר. מוצעות שם למכירה חולצות ירוקות עם הלוגו של ה- TMB, שזהו גם "הלבוש הרשמי" של עובדי המלון. אני מאד מאד מאד רוצה אחת, אבל מרגישה שעלי לסיים קודם את המסלול בשביל לזכות ב"פרס". ברור שבהמשך כבר לא נמצא כאלה – אז מי שקורא את הפוסט הזה ומגיע ל- Col de la Forclaz, יעשה עמי חסד וירכוש עבורי אחת. תודה! (*עדכון – קוראת אחת נחמדה במיוחד שאינני מכירה וקראה את המשאלה שלי - הרימה את הכפפה ורכשה עבורי את החולצה, סחבה אותה על הגב את כל 3 ימי הטרק הנותרים ובהגיעה לארץ שלחה אותה אלי בדואר. מה זה אם לא אחוות מטיילים?)
נוף הרים בין העצים
מנסים להעביר את הזמן עד ארוחת הערב. אין יותר מדי מה לעשות כאן, בעיקר כשבחוץ גשום וערפילי. מתקשרים הביתה, גולשים קצת באינטרנט ואפילו חוטפים שנ"צ קלה... ארוחת הערב מושקעת וגדולה ומכל מנה מציעים עוד ועוד. מרק דלעת עם לחם טעים, אומלט חסר תקדים בגודלו, צ'יפס וירקות מבושלים ולקינוח גלידה טעימה. עם חלוף הימים אני מבינה כי אין ספק שאוכל טוב ומשביע הוא ערובה לטיול מוצלח. כמה טוב שהחלטנו להשאר כאן.
בחוץ גשום וערפילי
הידעת את הדרך - אפריך שמיר
Comentarios