חיפה טומנת בחובה הפתעות רבות. כבר כתבתי כאן לא מעט על העושר והמגוון האינסופי שהיא מציעה למבקרים, אך גם (ואולי בעיקר) למתגוררים בה. בלב העיר ממש, בין שכונות מגורים מנומנמות, בצמוד לקניון אדיר ממדים ובסמוך למפתח האמצעי של מנהרות הכרמל מסתתרים להם מפלים עונתיים שמופיעים רק לאחר גשם חזק במיוחד. הם נעלמים כבמטה קסם מיד עם סיומו. כל זאת ועוד תמצאו בטיול קצר ונינוח אל ואדי רושמיה.
גשם גשם בוא
לעוקבים אחרי אין צורך להזכיר שהעונה האהובה, המועדפת והחביבה עלי היא החורף. מאז שאני זוכרת את עצמי אני עסוקה בלהמתין לו שיבוא. אולי זה בגלל שנולדתי בחורף במרווח הקסום שבין חנוכה לט"ו בשבט, אולי בגלל שגדלתי בנגב שמעבר לקו הבצורת, במקום בו טיפת גשם שקולה לזהב, אולי סתם כך ללא סיבה.
בקיץ אני לא מעיזה להוציא את האף מהבית וחלק גדול מהטיולים שלי מתרחשים בתוככי העונה הקרה או בשוליה. אני מחפשת את השלג, את הגשם, את האפרוריות הנהדרת. יום סגריר גשום עושה לי שמחה בלב ועננים יוסיפו נופך דרמטי לכל צילום.
והנה, הופיעה בעולם הקורונה וגדעה באחת את האפשרות שלי להריח חורף אמיתי. כשהיתה כבר בפתח עוד הספקתי לקפוץ לכמה ימים מושלגים בוינה, ומאז אני מסתפקת בלהסתכל על הגשם ממרפסת הבית שלי, לספור עננים וציפורים נודדות, ולתפוס בעדשת המצלמה שלי את החרמון המושלג או קשת תועה מעל הים מחלון ביתי.
בסוף השבוע נאלצתי לפלס דרכי לקניות בסופר בגשם סוחף. נעלתי את מגפיי הטובים ביותר, עטיתי צעיף (ומסכה), לבשתי מעיל, קטפתי מטריה אקראית ממתלה המטריות ויצאתי למשימה. נו, לחורף מסתבר יש גם חסרונות. אבל זוכרים את סיפור הלימון והלימונדה? אז בעודי מקללת את הרגע שבו יצאתי מהבית נזכרתי במפלים הנעלמים ובפלגי המים של ואדי רושמיה, אלה שעם כל גשם טוב עולים על גדותיהם ונותנים מופע מרהיב.
חזרתי הביתה, אספתי את זה שאהבה נפשי, עלינו על הסוס ודהרנו אל עבר הארץ המובטחת.
ואדי רושמיה - או נחל הגיבורים
ואדי רושמיה הוא נחל אכזב, הגדול בנחלי חיפה. תחילתו ברום הכרמל וסופו (כמו כל הנחלים?) בים. הנחל קושר שכונות רבות בחיפה, מדניה ועד חליסה, ומשמש אגן ניקוז לואדיות נוספים אחרים.
בימי המנדט הבריטי שימש חלק ממנו מחצבה ולאחר קום המדינה התמקמו בו אנשים מקבוצות שונות. ניצולי שואה ממזרח אירופה, פליטים פלסטינים מ–1948 ועולים מצפון אפריקה כוננו בו חיים צנועים, אלה לצד אלה. בימיו הטובים התגוררו בואדי כ– 3,000 בני אדם, אשר פונו משם על ידי העיריה החל משנות ה- 80' של המאה הקודמת.
לאורך השנים, כחלק מהליך של קידמה ופיתוח, ספג תוואי הנחל פגיעות אנושות. מייזמי ענק, כהקמת הגרנד קניון, חפירת מנהרות הכרמל וסלילת כביש נחל הגיבורים לכל אורך הנחל, גרמו לאיבוד שטחים ירוקים ושינוי המרקם הייחודי של הואדי לעולמים. לא הספיקו השינויים המבניים וגם שמו של הואדי שונה ל"נחל הגיבורים" וכך גם שם הגשר הנמצא בעיבורו - כל זאת לטובת הנצחת גדוד 22 של חטיבת כרמלי שלחמו בקרב על גשר רושמיה במלחמת העצמאות.
כוונת עיריית חיפה היתה להפוך את האזור ל"סנטרל פארק של חיפה". תוכנן בו אגם מלאכותי, פינות נופש ומרכז סנפלינג. דבר מכל אלה לא קרה. המקום כיום פצוע וסובל מהזנחה אולם בימות הגשם הוא מקבל תפנית ונעשה יפה ומיוחד. מומלץ להקדיש לו זמן טיול.
מסלול ליום גשום (או אביבי)
תחילת המסלול בסמוך לגרנד קניון והוא ממשיך על הכביש הישן החוצה את תוואי הואדי עד גשר רושמיה היפה. אורכו של המסלול כקילומטר וחצי במגמת ירידה. חשוב לציין כי זהו אינו מסלול מעגלי! ובתכנון הדרך יש לקחת זאת בחשבון.
ניתן ללכת הלוך-חזור או להחנות מכונית אחת בכל אחד מקצוות המסלול.
כאמור, אם תגיעו לאחר גשם שוטף, תרוויחו מפלים שוצפים, אך גם טיול אביבי בחודשים פברואר-מרץ יהיה יפה ובעיקר פורח מאד.
אני לא בטוחה עד כמה המראה באמת מרהיב ועד כמה התחושות הנפעמות שלי נובעות מכך שכל זה קורה בתוככי עיר בישראל וממש מתחת לאף. במציאות זה כנראה מרגש בערך כמו שלג בחרמון, כאשר לא משווים אותו לאתרי סקי בחו"ל...
בכל אופן, לי זה ממש "עשה את זה" ופיזזתי סביב המפלים כאילו זה עתה נחתתי במפלי האיגואסו או הנייאגרה. תכלס, מה כ'פת לי להתרגש קצת מדי מפעם? עליה (זהירה) בסולם העץ מאפשרת נקודת מבט נוספת על המים הרבים שזורמים כאן.
הדרך זימנה לנו שילוב של טבע שנותר מראשית ימי הנחל עם נוף אורבני דורסני לעיתים. כך למשל המפלים היפים השוצפים בעוז עטויים בשלמת בטון ומלט של מחלף מנהרות הכרמל המתנוסס מעליהם. הצמחייה המגוונת פורצת לכל עבר באופן פראי וטובלת בתשתיות בטון המנסות לאלף את הנחל ולשלוט בו. בינות לחורש הירוק לאורך הנחל ניתן עדיין לראות את בתי המגורים הנטושים אותם אכלסו תושבי הואדי בעבר. בהווה נראה כי הם משמשים מקלט מפני החורף לחסרי בית. גם עדר עיזים עם רועה צאן ושני כלבים נחמדים פגשנו בדרך.
הדרמה של תחילת השביל, הכוללת את המפלים והמחלף האימתני, מתחלפת בהמשך למפתח רחב ונינוח של ואדי. משני צידיו מתנוססים קירות גבוהים עליהם בנויות השכונות הוותיקות נווה שאנן וחליסה מזה ורמת ויז'ניץ מזה.
בדרך נראים בבירור שרידי המחצבה מימי המנדט הבריטי שכרסמה בדפנות הנחל, אגן הניקוז שנבנה במטרה לשמש אגם אך נשאר כפצע פתוח, ובמרחק פרוייקט המגורים הכעור החדש בתכנון משרד שורץ-בסנוסוף בואכה גשר רושמיה (או גשר הגיבורים).
מהריאה הירוקה שנשאה בקרבה כ- 3000 דונמים של טבע נותר כיום ואדי די מוזנח, מעין שטח הפקר שנשכח מאחור עם פונטציאל אדיר להפוך לפנינת חמד של ממש (אמירה שנכונה כנראה לחיפה בכללה).
אבל בימות הגשם הוא מקבל פתאום תפנית ונעשה יפה במיוחד. בימים כאלה מומלץ להקדיש לו זמן טיול.
הפרטים הקטנים
מתי לבוא – את המפלים ניתן לראות אך ורק מיד אחרי גשם רציני. במסלול מומלץ לטייל באביב ובחורף.
חניה – רחוב יוחנן רטנר מיד אחרי תחנת הדלק פז, או בחניון הגרנד קניון.
אורך המסלול – כ- 1.5 ק"מ לכל כיוון. המסלול אינו מעגלי.
זמן – כחצי שעה לכל צד. מומלץ לקחת את הזמן ולהקדיש כשעתיים טיול לכל המסלול הלוך וחזור.
רמת קושי – קל.
נגישות - המסלול אינו מונגש.
תחילת המסלול – הגישה אל השביל בירידה במדרגות היוצאות מספורטק נווה שאנן. יתכן ותמצאו את הספורטק נעול. ניתן לעקוף אותו ולרדת בשביל צדדי ומאולתר היוצא בצידו הצפון-מערבי שמתחבר אל המדרגות.
סיום המסלול – גשר רושמיה.
הנה סרטון קצר מהמופע הכי שווה בעיר
לקריאה נוספת
על נהר הבטון של חיפה ועל נחל הגיבורים - בתוך הבלוג של גיא שחר.
על טרילוגיית הסרטים "ואדי" של עמוס גיתאי שנוצרה בהשראת ואדי רושמיה – בתוך כתב העת "תקריב".
עוד המלצות לטיול בחיפה - כתבתי כאן
מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג ולקבל ממני מפעם לפעם עדכונים על פוסטים חדשים שכתבתי, וכן מסלולי טיול להורדה והדפסה. ההרשמה בקוביית ההרשמה כאן למטה בתחתית הפוסט.
naimkhait@gmail.com.il
נהניתי למקרא הפוסט על ואדי רושמיה. נולדתי וגדלתי לא רחוק ממנו. סופו של רחוב תבור (מיכאל) שם גדלתי, מגיע לודאי. תודה