מרגע שיצאה לדרך – לא היה לה שום סיכוי!
היא התגלגלה במורד, קיפצה על אבנים ועל עלים שעוד נותרו על האדמה מן הסתיו האחרון, נחבטה בעצים, צברה עוד ועוד מהירות – דוהרת אל התהום מבלי שניתן היה לעצור אותה. ברחבי היער נשמעו רק צלילי פלאף-פלאף-פלאף - הולכים ונעשים מהירים יותר ויותר - וזעקות השבר שלי, אבל הן לא שינו דבר לכאן או לכאן.
המצלמה שלי ועמה העדשה וכל התמונות משני ימי הטרק האחרונים בהרי רילה בבולגריה נעלמה לתמיד אי-שם בנקיק בולגרי כלשהו... אבל על כך עוד ארחיב ואספר כשנגיע לאזור האירוע.
ובינתיים - זה יהיה פוסט של מילים. לא רק מילים, אבל בעיקר. אנסה לתאר בהן את מה שהמצלמה שלי היתה אולי תופסת ברוב חן. להעביר את התחושות, הנופים, האווירה, המראות היפים, הקשיים והחוויות - כולם דרך הפריזמה של Plan B.
אל בולגריה אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב (כתבתי על כך כאן וכאן, וגם כאן) והטרק בהרי הרילה התבשל אצלי זמן רב במחשבה. שלוש שנים אחרי טרק סובב מון בלאן הרגשתי בשלה לצאת לחוויה חדשה. תוך שיטוטים באינטרנט ואיסוף חומר הבנתי כי מדובר באיזור טבע מקסים ואותנטי, שיש בו מן הראשוניות והצניעות. טרק לא למפונקים – ככה קראתי לו ביני לבין עצמי – ותכף תבינו למה.
עוד הבנתי שהמון ישראלים בוחרים לצעוד בהרי רילה בשנים האחרונות ואף חוזרים וכותבים על כך! טוב, אין מה להאשים אותם – זה קרוב, זה זול וזה מאד מאד יפה. ככותבת בלוג זה הטריד אותי משום שמקוריות וייחודיות הן מאבני הדרך של כל בלוג טוב. אבל כמו שהבנתם משתי הפסקאות הראשונות, זה הסיפור הכי טוב שתקראו ברשת על טרק בהרי רילה! למרות שהמסלול שבחרתי לא בדיוק נחשוני...
אז יאללה – קצת מינהלות ונצא לדרך...
הגעה אל היעד: טיסת וויזאייר לסופיה ומשם מונית אל העיירה סאפארבה באניה (Сапарева баня). עלות נסיעה 91 לבה (נכון ליולי 2019). ניתן ורצוי להזמין מונית מראש מחברת המוניות האמינה OK, במייל או באתר החברה. הזמנו במייל וקיבלנו אישור מיידי. ביציאה מאולם הנוסעים ניגשים לדלפק החברה שם יתנוסס שלט מאיר עיניים עם שמכם על האשנב ותקבלו פתק עם מספר המונית הממתינה בחוץ שתיקח אתכם אל החופש...
כנראה שאני היחידה שהזמנתי מראש היום
ציוד: כבר למדנו בעבר שהמשוואה פחות ציוד=יותר הנאה – תקפה לכל טרק באשר הוא.
זו הרשימה שכבר הוכיחה עצמה בעבר, ובה השתמשנו גם הפעם. יצאנו עם ציוד מעולה שנכנס בשני תרמילים של קצת יותר מ- 40 ליטר, כל תרמיל במשקל של 7.5 ק"ג (ללא מים). מציינת כאן כמה דברים שחובה לדעתי להצטייד בהם למסלול הספציפי הזה – נייר טואלט, חומר נגד יתושים, פנס ראש. כל יתר הדברים שנכונים לכל מסלול אלפיני מפורטים ברשימה לעיל.
אימון גופני: איכות החיים על השביל וההנאה ממנו נגזרות מהמקומות הנהדרים אליהם הוא מוביל, אך גם הציוד הטוב והמתקדם ביותר לא יציל אף אחד אם יצא לטרק ללא כושר מינימאלי. כשלושה חודשים לפני היציאה לדרך חזרתי אל המדרגות שלי ואל האימון האלפיני שמציע אמנון לנגי. לתחושתי, הכושר המעולה שבו יצאתי לדרך עשה לי את הטרק הזה למוצלח במיוחד.
פחות ציוד = יותר הנאה
מפה: סוגיה שהטרידה אותי מאד לפני היציאה לדרך, שכן לא הזמנתי מפה מראש וחששתי לצאת בלעדיה. השתמשנו במפות טופוגרפיות שהורדו (כצילומי מסך) מהאתר המצויין הזה. היתרון שלהן שהן מאד מדוייקות. החיסרון כשמורידים מפה בצורה הזו שחסרה התמונה הרחבה של האזור, מה שמקשה על אילתורים בשטח.
לפיכך, שמנו פעמינו בסאפארבה באניה לחיפוש מפת שבילים. נשמע קל, אך בפועל לא בדיוק משימה פשוטה. לאחר שנכנסנו לכל חנות ומכולת והטרדנו בתנועות ידיים וסימנים את אנשי המקום, הגענו אל דוכן עיתונים שבו, להפתעתנו, הבינה הגברת מיד (למרות שגם היא אינה דוברת אנגלית) את מבוקשנו והפנתה אותנו אל מעבר לכביש לחנות בגדים וציוד ספורט. תמורת 5 לבה נרכשה המפה המבוקשת וכדי לחסוך טרחה לבאים אחרינו, ובעיקר לתושבי המקום שיצאו מגדרם כדי לעזור לנו – מיקום החנות ברחוב הראשי מול הכנסיה העתיקה והקטנטנה St. Nicolas. (הכנסיה עצמה שוכנת בלב גן נעים ומוצל וכדאי להכנס ולהציץ).
מה הסיפור שלך? | צילום: בעז זלמנוביץ
שפה: רוב האנשים לא מדברים אנגלית. גם השילוט לאורך הטרק ברובו כתוב בכתב הקירילי בלבד. לפיכך, אשתדל לרשום כאן בסוגריים ליד כל מקום שאזכיר - את שמו בכתב המקומי. כמו כן, מומלץ ללמוד את האותיות הקירליות ואף מספר מילים בסיסיות בבולגרית – מה שיסייע מאד בתקשורת מול המקומיים. יחד עם זאת, אדגיש כי ניתן להסתדר בקלות מרובה גם בלי לדעת כלום, שכן האנשים בבולגריה כה חביבים ומסבירי פנים שיצליחו לסייע לכם גם ללא שפה מגשרת (אם לרגע נוציא מכלל השפות את הפנטומימה ותנועות הידיים).
לינה: קשה עד בלתי אפשרי להזמין מקום מראש בבקתות. אנחנו לא הזמנו ובתחילת העונה לא נתקלנו בבעיה של מקום. הבקתות צנועות ביותר, ללא שום תנאים מפנקים הזכורים לנו מטרקים במערב אירופה. הלינה בחדרים משותפים על מיטות U שקפיציהן ראו ימים טובים יותר, שירותי בול-פגיעה, בחלק מהבקתות אין מקלחות והאוכל בסיסי ביותר (מרק שעועית, סלט, אומלט, לפעמים בשר). שיטת ההסעדה היא תשלום לפי המנה המוזמנת. האוכל זמין כל הזמן.
האווירה והאירוח מחפים על התנאים המינימאליים
מאידך, האווירה בבקתות עליזה ונעימה, האירוח לבבי והמיקומים שלהן... אחחח... פשוט תענוג לעיניים. ועוד לא אמרנו כלום על עלות הלינה - 15-20 לבה לאדם. יש בבקתות שמיכות חמות (אין צורך בשק שינה) וברובן ניתן לקבל מצעים נקיים ומגוהצים, אך לא בכולן! ולכן מומלץ להביא ליינר. בכל בקתה יש בניין ראשי עם חדרי שינה וחדר אוכל, ולצידה בקתות משנה קטנות (בונגלוס) גם בהם יש חדרי לינה. לטעמי אין משמעות אם ישנים בבקתה או בבונגלו.
לינה משותפת
נקודות למילוי מים ולהצטיידות: נקודה די כאובה בטרק הזה, מה שהכריח אותנו לצאת עם משקל לא קטן על הגב. בחלק מהימים (אפרט בהמשך) אין מקומות למילוי מים ולהצטיידות במזון בדרך. בימים שכאלה ניתן לקנות קצת לחם/גבינה/חטיפים בבקתות. למשך היום הסתמכנו בעיקר על חטיפי אנרגיה ופירות יבשים אותם הבאנו איתנו מהארץ, כמו כן נשאנו עלינו 3 ליטר מים כל אחד.
סימוני שביל ומסלולים: הרי רילה מרושתים במסלולים ובבקתות ומאד קל להרכיב מסלולים בדרגות קושי מגוונות. בחרנו במסלול מאתגר למדי, אך זו בהחלט לא חובה וניתן לבנות מסלולים קלים יותר על פי העדפה אישית. השבילים מסומנים בצפיפות ובאיכות טובה מאד בדומה לסימוני השביל הישראלים (לבן-צבע-לבן) - על אבנים וגזעי עצים. בנוסף, בצמתים, אך לא רק, יש שילוט המורה את הכיוון הכללי של הדרך עם שם היעד. חשוב לציין כי צבעי השביל המצויינים במפה לא תמיד תואמים לצבע המסומן בשטח. אל תתנו לזה לבלבל אתכם. צריך כישרון מיוחד כדי להתבלבל ולאבד כאן את השביל.
סימון שבילים - ממש כמו בארץ
תודה מיוחדת: לישראל (ישר.א) ולחן (chenh) מאתר הייק, שבעקבות המסלולים, המפות וההמלצות שלהם התהלכנו בשבילי רילה היפים. עזרתם לנו מאד!
נחתנו בבולגריה הלוהטת לאחר שבועיים של שרב הסורר כאן ובאירופה כולה. חרדה קטנה מרימה ראש ומנקרת בי - שמא, למרות האימונים המפרכים, לא אצליח לשרוד את הטרק בחום הזה. רחובות העיירה המנומנמת סאפארבה באניה לוהטים ואנחנו די מותשים, שמחים לגלות בכל פינה ברזיית מים קרירים שמשיבים את הרוח ומרוממים את הנפש. גם על הגייזר – עליו גאוות המקום – לא פסחנו, ועל הגן היפה הסובב אותו. מציצים לכנסיית סנט ניקולס העתיקה והקטנטנה ונושאים בה תפילה להצלחת דרכנו, מעט סידורים, מפה כאמור וגם קנייה של מעט אוכל לדרך למחר.
כנסיית סנט ניקולס - ממול אפשר לקנות מפת שבילים
את הלילה הראשון העברנו ב- Kot Garden, מלון משפחתי קטן וחמוד. ממוקם בסמוך לספא המקומי, מספר דקות הליכה מהמרכז. בית פינתי ושקט, עטוף בגן עצי פרי שכעת עמוסים בכל טוב. בעלי המקום דוברים אנגלית "שבורה" אך אין בעיה לתקשר איתם ולהבין זה את זה עם מעט סבלנות. אנחנו משודרגים לחדר ענק וממוזג שיש בו כל מה שצריך בשביל לעבור את הלילה הראשון שלפני היציאה לטרק, כאשר שתי מרפסות חמודות משקיפות על הבוסתן ומשלימות את התמונה.
נישא תפילה להצלחת הטרק!
Comments