כשאני מחפשת מידע על מקום חדש אני מצפה לרטט הקטן הזה של הלב והבטן שאומר לי בלי מילים, 'או! זה בדיוק מסוג הדברים שמרגשים אותך'. זה בדרך כלל ההיפך הגמור מכל ה- MUST שאותו מצלמים ומתארים פעם אחר פעם באותן תמונות ומילים שחוקות. איכשהו בבולוניה התערבבו לי מרטיטי-הלב עם המאסטים ויצא לי מיקס משובח שליווה אותי במשך יומיים בבולוניה היפה.
הקורונה לימדה אותי ששום דבר לא בטוח, וכך בהחלטה של רגע יצאתי לדרכי, לבד. מחסום הטיול לבד נפרץ כבר בביקורי באמסטרדם החורפית לפני שנתיים. אין ספק שלטיול לבד יש חסרונות (ראו פרק ההתלבטויות בפוסט על אמסטרדם), אך גם הרבה יתרונות שהעיקרי בהם היא האפשרות לנווט את הטיול בדיוק בדיוק כמו שמתאים רק לי.
בולוניה, עד כמה שהיא קטנה, נחשבת למעצמה קולינרית, כאשר הידוע במאכלים הוא רוטב הבולונז שנקרא על שם העיר עצמה. אז מה עושה צמחונית במרכז הבולונז העולמי? על זה בדיוק באתי לספר בפוסט הנוכחי! לכל אחד יש את ה"הכי" שלו ואני בחרתי לשתף כאן המלצות על המקומות שהיו בשבילי הכי בבולוניה.
ואם כבר התחלתם לתכנן, בוודאי תרצו לקרוא גם את הפוסט הזה, שבו כתבתבי בפירוט על מאחורי הקלעים של תכנון הטיול (הגעה, מלון, טיסה, קורונה וכולי).
הרחוב הכי מפתיע – Via del Pratello
אל ויה דל פראטלו, אחד הרחובות המדליקים ביותר בבולוניה, נקלעתי ממש במקרה, ותודה לגוגל מפס שבחר להוביל אותי מנקודה A לנקודה B דרך הרחוב המקסים הזה. מבחינתי – הפתעת הטיול, ואני מתה על חוויות כאלה.
זהו רחוב היפסטרי משהו, שהוא לגמרי מוזיאון פתוח לאמנות רחוב. בשנים האחרונות כל עיר שמחשיבה את עצמה מתהדרת באזור שבו נותנים דרור לדמיון וליצירתיות. כנראה שוויה דל פראטלו הוא הספוט הזה בבולוניה. מלא בתי קפה נחמדים, צעירים וצעירות - מי על אופניים ומי מחובר ברצועה שבסופה צועד כלב, הכל צבעוני ושמח ומאד מאד יצירתי. הסתובבתי לי בין העבודות היפות שנמצאות משני צידי הרחוב ופשוט התענגתי על המקום הזה. אוהבי הז'אנר בטח ישמחו לגלות שאמנות הרחוב גולשת גם לרחובות הצדדיים באזור ומומלץ פשוט לשוטט ולשטוף את העיניים.
האכסדרה הכי יפה
האכסדרות (porticos) הן מסימני ההיכר הבולטים של בולוניה. בהתחלה נראה כאילו היית באחת – ראית את כולן, אבל מבט בוחן מגלה את האופי, הייחודיות והיופי של כל אחת מהן. הגבהים משתנים, תצורות העמודים בשלל סגנונות, הצבעים מגוונים, התאורה... בשל מבנה האכסדרות, לאורך שעות היממה משתנה האור שחודר מבין העמודים ויוצר מראה שונה לגמרי לאותה אכסדרה ממש.
התייר הממוצע לא צריך לחפש אכסדרות בבולוניה. הן פשוט בכל מקום וכמעט כל רחוב מתהדר באכסדרה שכזו, לפחות בחלקו. הן נמתחות על פני עשרות קילומטרים וההליכה בהן השרתה עלי בהתחלה התלהבות רבה, ובשלב שני גם קלסטרופוביה קלה... למרות שזכיתי למזג אוויר נפלא ממש, אין ספק שבולוניה היא העיר האידיאלית לטיול ביום גשום, שכן האכסדרות הנהדרות מייתרות את המטריה לגמרי.
אז מי האכסדרה הכי יפה בעיר? האמת היא שלא הצלחתי להחליט, ואולי אין כזאת וכל אחת נפלאה בזכות עצמה. על אחת מיוחדת במינה, מיד בהמשך.
המסע הכי משמעותי פנימה – Santuario della Madonna di San Luca
על גבעה שגובהה 270 מ' מעל פני הים שוכן לו מתחם סן לוקה. המקום חולש על האזור כולו ונשקפים ממנו נופים מרהיבים של גבעות אמיליה-רומאניה מצד אחד, ושל העיר מן הצד השני. בעונת הסתיו נצבעים הנופים בשילוב נהדר של ירוקים, כתומים וצהובים והמקום משרה שלווה ורוגע. גם לכנסיה היפה שבמקום חלק ביצירת האווירה המיוחדת.
אבל כידוע, אין מתנות חינם, ובכדי לזכות בשלווה הזו צריך לעבוד קודם די קשה. וכך יצאתי לדרך, כאחת הצלייניות בעת העתיקה, לטיפוס של כ- 6 ק"מ ממרכז העיר ועד המנזר. האכסדרה המיוחדת הבנויה 666 קשתות, מובילה בעליה תלולה למדי מעלה מעלה. הצעידה בדרך הארוכה בשעת בוקר מוקדמת מפנה את הראש להרהורים ומחשבות, לחשבונות נפש ולרקימת חלומות חדשים. רוב הזמן אני לגמרי לבד במסע הפיזי והפנימי שלי. מפעם לפעם חוצה את דרכי בריצה, למעלה או למטה, בולונזי מסוקס או בולונזית חטובה. אם פעם חשבתי שחיפה על שלל מדרגותיה מאתגרת מבחינה ספורטיבית, הבנתי שריצת הבוקר של הבולונזי הממוצע לוקחת את חיפה בכיס הקטן.
לרציניים בלבד: קיימות מספר דרכים להגיע למתחם סן לוקה. הראשונה כאמור היא מסע הליכה בסגנון צלייני. אבל למי שלא בעניין, ניתן להגיע גם ברכב או באוטובוס. דרך נוספת נחמדה היא ברכבת תיירים ייעודית. כל הפרטים עליה כאן.
התצפית הכי מרשימה – Le due Torri
בכל טיול עירוני אני תמיד מחפשת לאן לטפס. אוהבת את נקודת המבט הזו מלמעלה. להשקיף מגבוה על הכל, לשנות פרספקטיבה ולהעמיק ולראות את הפרטים הקטנים. אז היה לי ברור שעל האטרקציה הזאת אני לא מוותרת. בולוניה היתה בעבר עיר של מגדלים. כיום נותרו בה שניים מראשית המאה ה- 12 השוכנים בבטחה ב- Piazza di Porta Ravegnana ונחשבים לאחד מאתרי החובה בעיר. Torre degli Asinelli מתנשא לגובה 97.2 מטר וניתן להגיע לראשו בטיפוס של 486 מדרגות (לא ספרתי. זה כתוב בכל מקום).
מראש המגדל תצפית נפלאה על העיר וסביבתה. הטיפוס למגדל כרוך בהזמנת כרטיס מראש, ואני תזמנתי את עצמי לקבוצה הלפני אחרונה, במטרה להגיע למעלה קצת לפני שקיעת השמש. הטיפוס היה קשה, אך התזמון היה מושלם. הגעתי באור יום ולאט לאט נצבעו השמים והעיר בורוד ובכתום. מראה יפהפה. כשהגיע זמננו לפנות את המקום לקבוצה האחרונה ביקשתי יפה משומר הגג להישאר עוד קצת וקיבלתי הסכמתו. לאט לאט ירד החושך ונדלקו אורות העיר, וכך זכיתי לראות את היום יורד על בולוניה.
לרציניים בלבד: הטיפוס למגדל כרוך בתשלום ובהזמנת כרטיס מראש באתר האינטרנט. העליה בקבוצות של עד 20 איש, והשהייה למעלה מוגבלת בזמן.
האמנות הכי מרגשת – Foto/Industria
גם כאן יד המקרה שיחקה לטובתי ובדיוק במועד בו ביקרתי בבולוניה התקיימה בה ביאנלה Foto/Industria 2021, אירוע צילום בינלאומי בנושא תעשיה ועבודה. בליבה של הבינאלה עמדה השנה תעשיית המזון, שלה אין ספור השלכות על חיינו. תעשיית המזון נוגעת בשאלות במגוון רחב של תחומים - סביבה, דמוגרפיה, ביולוגיה, היסטוריה, מדע, פוליטיקה, כלכלה ואף פילוסופיה. 11 התערוכות פזורות ברחבי העיר במוקדים שונים והכניסה אליהן חינם.
ביקרתי בחלק נכבד מהתערוכות, ולצערי לא הספקתי בכולן בזמן הקצר שעמד לרשותי. רובן פשוט מצויינות ומומלצות מאד, פותחות עיניים וגורמות למחשבות קיומיות.
התערוכה של האמן האקטיביסט Henk Wildschut, הנקראת בפשטות FOOD, מספקת את החוויה החזותית העוצמתית ביותר לדעתי. הצילומים בתערוכה מתמקדים בטכנולוגיות שפותחו בכדי להגדיל את היקפי הייצור ומתעדים את מאחורי הקלעים של תעשיית המזון, כלומר של מה שאנחנו אוכלים ביומיום. הצילומים נקיים ומסודרים, נטולי כל זכר לזוועה, הכותרות תמימות. ההנעה הרגשית קורית במרווח שבין הדימוי הטהור והנקי שמוצג על הקיר, לבין מה שהצופה יודע על מה שבאמת קורה שם. תערוכה חזקה שמייצרת דיסוננס-קוגניטיבי שעוד הלך איתי שעות רבות. אם הגעתם עד סוף נובמבר 2021 לבולוניה – רוצו לבקר בלפחות חלק מהתערוכות בביאנלה.
לרציניים בלבד: המלצה נוספת לחובבי האמנות הוא ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית MAMbo. מוזיאון צנוע מאד ביחס למוזיאונים אחרים לאמנות מודרנית בהם הייתי, אך מעניין. משלב תערוכת קבע ותערוכות מתחלפות. שווה לבדוק מה מציג בזמן שהייתכם בעיר.
השוק הכי ססגוני – Quadrilatero
שווקי אוכל מייצרים חוויה מסחררת - הצבעים, הריחות, ההמולה, האווירה וההתרחשויות הקטנות שקורות רק שם. שוק קוודרילטרו נעוץ ממש בצנטרום של הפיילה וסמטאותיו נשלחות כמו קרניים מפיאצה מג'ורה. לפי הצפיפות, נראה כי כל תייר שמגיע לעיר טועם מהמקום השמח הזה. לקחתי לי את הזמן לשוטט, לשטוף את העיניים, לצלם וכמובן לאכול.
דילגתי על דוכני הבשר הרבים ובחרתי לי ג'בטה עם מוצרלה וירקות. באופן ספונטני החלטתי להצטרף לאנשים שישבו על מדרגות בזיליקת פטרוניוס הקדוש ולטרוף באופן מאד לא מקודש את הסנדביץ' שלי, תוך בהייה בעוברים ושבים.
האטרקציה הכי מצחיקה –La Piccola Venezia
תחשבו על "פיקולה"? אז עוד יותר קטן מזה. מדובר בשריד מימים עתיקים שמזכיר לנו שהעיר נבנתה מעל מערכת נתיבי מים ששימשו למסחר וקישרו אותה עם מקומות אחרים. עם התפתחותה של בולוניה כוסו תעלות המים בהדרגה ברחובות ובנתיבי תחבורה חלופיים, וונציה הקטנה נשארה להזכיר לנו איך היה פה פעם.
מי שציפה לגונדולות או לטיול רגוע על שפת התעלה יתאכזב לגלות שמדובר בחלון קטנטן בקיר שמאפשר לתייר הנרגש להציץ דרכו ולגלות עולם ומלואו. סוג של פיפ-שואו אם תרצו. בונציה טרם ביקרתי, וזה הכי קרוב שהגעתי אליה. עמדתי מן הצד דקות ארוכות והשתעשעתי מהתיירים הממתינים בתור להצצה חטופה ולסלפי המתבקש.
"ונציה הקטנה" נמצאת ברחוב Piella, סמוך להצטלבות עם רחוב Bertiera.
הגנים הכי סתוויים - Giardini Margherita
אני מתה על פארקים עירוניים שתמיד מכניסים ירוק ושקט לטיול עירוני. אוהבת את האי השלו בתוך האורבניות הרועשת והמסחררת. כל כך אוהבת שאפילו כתבתי על כך פוסט שלם פעם. מעיון במפה גיליתי שיש בבולוניה כמה פארקים ירוקים. מכיוון שאני מתעוררת השכם בבוקר (הודות לחינוך הטוב שקיבלתי מג'רלד חתולנו האהוב) החלטתי לבדוק איך נראית זריחה סתווית. כך הגעתי לגני מרגריטה השוכנים בפאתיה הדרומיים של הרינג המקיפה את העיר העתיקה.
אחרי הקפה וקרואסון הפיסטוק הבלתי נשכח (ראו המלצה מיד בהמשך...) זכיתי לחוויה מיוחדת של שיטוט בגנים הזהובים. במרכז הפארק אגם שההשתקפויות בו העצימו והכפילו את מראה השלכת היפה. צפיתי מרחוק על מפגש פרלמנט בעלי הכלבים המקומיים, שוחחתי עם מאכילת היונים, ובעיקר נהניתי לקחת את הזמן, לשוטט, לצלם וסתם כך לשבת על ספסל ולכתוב במחברת שלי.
בית הקפה הכי במקום ובזמן - Regina di Quadri
קפה טוב ומאפים מוצלחים אפשר למצוא בבולוניה די בקלות, ואין הרבה סיכוי לנפילות בעניין. אבל בית קפה נמדד גם ב"יכולת" שלו להיקרות על הדרך בדיוק במקום ובזמן הנכון! ככה קרה לי עם רגינה דה קווארדי, בה נתקלתי כשהייתי בדרכי לגני מרגריטה. כאמור, יצאתי לטיול השכם בבוקר, עוד לפני שעובדי חדר האוכל של המלון פקחו עיניים. מצאתי את עצמי כבר דקות ארוכות בדרך בלי הקפה של בוקר שכה חסר לי. רגינה היתה בול על הדרך, דקה מהפארק, ועל אף שעת הבוקר המוקדמת המקום נראה כבר ער ופתוח.
קניתי קפה "לקחת" וקרואסון פיסטוק (שניהם היו מעולים), ורק בקושי התאפקתי לא לתת ביס לפני שמצאתי את הספסל האידיאלי בפארק לשבת עליו ולבצע את זממי. אז למי שעובר במקרה בסביבה - המלצה חמה. בדיעבד קראתי שרגינה לא רק יפה היא גם אופה ונקשרו למקום הנחמד הזה כתרים ותארים. זה מה שנקרא – זכיתי!
לרציניים בלבד: אם אתם אנשים של בתי קפה, אולי תאהבו גם את PAPPA RE. מקום חמוד וידידותי, קפה טוב, עוגת גבינה ופירות יער מוצלחת ואפשר לבוא לעבוד עם לפטופ או סתם לקרוא ספר.
הטורטליני הכי משפחתי - Sfoglia Rina
על פסטה ספוליה רינה קראתי איפשהו, נכנסתי לאתר האינטרנט, התאהבתי עוד לפני שדרכתי על אדמת איטליה וסימנתי אותה לעצמי על המפה. לא כל הנקודות אותן נעצתי במפת הטיול הוכיחו את עצמן במציאות, אבל מסעדת הפסטה הזו שיחקה אותה בגדול. מדובר בעסק משפחתי שהחל מייצור ומכירת פסטה טריה ולאט לאט צמח, התפתח והתרחב. כיום עדיין ניתן לקנות במקום את הפסטה לפי משקל, אך לצד החנות נוספה מסעדה.
המקום מעוצב בטוב טעם איטלקי מהמם, וטורטליני הגבינות שאכלתי היה פשוט גן עדן. ההגשה מוקפדת ועיטוף הסכום בסוג של קנלוני (אל תתפסו אותי במילה כי אין לי מושג בסוגי פסטות) – הוא הברקה ממש! יש לקחת בחשבון שהמסעדה קטנה אך מבוקשת, עניין שיוצר תור בחוץ בשעות השיא. מומלץ לתכנן את ההגעה מחוץ לשעות אלה. עוד חשוב לדעת כי לצד השולחנות הרגילים, בלב המסעדה שולחן ענק (בסגנון "אי") ויתכן ותמצאו את עצמכם ישובים בשכנות לאנשים אחרים.
הגלידה הכי-הכי - Gelateria Gianni | Gelateria Galliera 49
פעמיים "הכי", כי היה לי כל כך קשה לבחור. אז ממליצה קודם כל לא לוותר ולאכול לפחות פעם ביום גלידה! שנית אמליץ כאן על שתיים – גלידריית ג'יאני, וגלידריית גלייארה 49. שני המקומות מציעים שלל טעמים וקשה להחליט. הגלידות מיוצרות מחומרים איכותיים לפי מסורות איטלקיות מימים ימימה וצריך שבועות בבולוניה בכדי לנסות הכל. אני הלכתי על שילובים האהובים עלי של פיסטוק וקראמל מלוח, נוצ'ולה ושוקולד. יש גם גלידות בטעמי פירות וגלידות טבעוניות. לא אכביר כאן במילים – תנסו לבד ותודו לי!
לרציניים בלבד: בשיטוטיי במרשתת מצאתי עוד כמה גלידריות מומלצות:
בהן - Cremeria Santo Stefano, Il Gelatauro, Cremeria San Francesco. לא הספקתי לטעום מהן. מוזמנים לנסות ולחזור לספר לי איך היה...
אני קוראת שוב את רשימת ה"הכי" שכתבתי, ומבינה כמה הרבה הספקתי בסך הכל ביומיים+צ'ופצ'יק, וכמה הרבה עוד נשאר לי לפעם הבאה. אז נחזיק אצבעות שהגברת קורונה לא תרים שוב ראש, שמחירי הטיסות של ריינאייר ימשיכו להיות ברצפה ושבולוניה תחכה לי בסבלנות...
עד כאן להפעם.
אריבדרצ'י!
בתכנון הטיול שלי לבולוניה נעזרתי בכמה אתרים ובלוגים מצויינים. הנה הדרך להגיע אליהם:
רשמים מטיול קצר בעיר שכתבה רבקה קופלר בבלוג "אוספת אוצרות"
בלוג מקומי עם המלצות מצויינות - My Lovely Bologna
ובלוג מקומי נוסף עם המלצות בעיקר על אוכל, אך לא רק - Taste Bologna
מוזמנים לקרוא עוד כמה פוסטים שכתבתי בעקבות טיולים שלי באיטליה:
ברגמו - עיר ובליבה חומה - טיול חברות לכבוד יום הולדת 50
אל רומא בעקבות סטרווגנזה - טיול בר מצווה עם הבן הצעיר
פירנצה - יום אחד, נער אחד, ספר אחד - עוד קצת מטיול בר המצווה
פוסט ממש נפלא. נהנתי לקרוא ו״להרגיש״ את בולוניה אף כי עדיין לא ביקרתי בה. מקווה לטעום בעצמי בקרוב... תודה!