שמש חצות בקיץ, זוהר צפוני בחורף, איילי צפון, נופים פראיים – את כל המתנות הנהדרות האלה מחלק הפארק הלאומי אביסקו (Abisko National Park) ביד נדיבה. הפארק נמצא בלפלנד אשר בצפונה של שבדיה. מדובר בשמורת טבע פופולרית מאד לטיולים, שכן מעבר לכל מה שיש לה להציע, היא נמצאת על מסילת הרכבת שבין Kiruna ל- Narvik ועל כן נגישה מאד. המקום שופע מסלולי הליכה מגוונים בדרגות קושי שונות, ובמרחביו פזורות בקתות מטיילים שניתן לנוח או ללון בהן. עם שפע שכזה, מי חשב שנהיה אבודים בשלג...
אשתף כאן בסיפור הטרק השלו אליו יצאנו בשנת 1991. טרק שהיה חלק ממסע עולמי שעשינו ושהפך מבלי שהתכוונו לכך לסיפור מתח מורט עצבים, ובדיעבד לחוויה מעצבת. לאלה מביניכם שאינם מתכננים טרק, או שלחילופין לא בנויים לסיפורי מתח, מחכה בסוף הסיפור הצעה למסלול קליל, נגיש, יפהפה ומומלץ.
יום 1 - ממרכז המבקרים (Abisko Tourist Station) אל בקתת Kårsavagge
בתחנת הרכבת המשמשת גם כתחנת המידע של הפארק אנחנו מצטיידים במידע ובמפה, ויוצאים לדרך בשעת אחר-צהריים. שעות האור המרובות בקיץ מאפשרות לטייל בלפלנד עד שעת ערב מאוחרת. מגבלת ה"להתקע בחושך" המוכרת כל כך לטיילים, מוסרת כמעט לחלוטין. שמים כחולים מלווים אותנו כאשר אנחנו מתחילים להעפיל מעלה. ההליכה אינה קשה, אולם מי הפשרת השלגים הזולגים במפלים מרהיבים ממרומי ההרים סביב מקשים מעט על ההתקדמות ועל שמירת הנעליים יבשות.
לקראת מקבץ הנחלים שעלינו לחצות בקטע האחרון של הדרך, אנחנו חולצים נעליים ועוברים לסנדלים – המים קפואים ממש. הנופים בדרך מרהיבים. ההרים מושלגים בחלקם, מפלים ונחלים זורמים מכל עבר, פרחים יפים מעטרים את המדרונות ולאורך הדרך מלווה אותנו חמישיית איילי צפון.
עם הגיענו אל בקתת Kårsavagge, השייכת לארגון התיירות השבדי STF, אנו מגלים כי אמנם אין בעיית מקום, אך הלינה כרוכה בתשלום הגבוה מדי לכיסנו. התייעצות קצרה וההחלטה נופלת – הקמת האוהל לצד הבקתה. בחוץ מעט קר אבל בתוך האוהל חמים ונעים.
יום 2 - מבקתת ההרים Kårsavagge אל נ.ג. 1382
קרני השמש חודרות בעד היריעות השקופות של האוהל ומעירות אותנו אל יום חמים עם שמים בהירים. החמימות הזו לוכדת אותנו במלכודת דבש שכזו ואנחנו לוקחים את הזמן בכיף. יוצאים מאוחר לדרך, עובדה שתתברר כטעות קריטית בהמשך.
השביל לוקח אותנו לגובה. הטיפוס לאורך המפלים במעלה Latnavaggi לא פשוט, אך יפהפה. אנו מקווים כי למרות השלג שנמצא על הפסגות נצליח לטפס למעלה, שאם לא כן - נאלץ לחזור חזרה כלעומת שבאנו.
בשעות הצהריים המאוחרות אנו מגיעים למפגש דרכים. על פי המפה הדרך ממשיכה ישר קדימה עד הבקתה אליה תכננו להגיע. מאידך, הדרך הזו נראית ממקום הימצאנו מושלגת מאד. גם סימון השביל בשטח, כמו גם סימני עקבות מטיילים שעברו כאן לפנינו, מובילים דווקא ימינה. אנחנו מתלבטים ומחליטים לפנות ימינה לאורך השביל הנראה פחות מושלג ומסומן בסימון כתום. ננסה להגיע לבקתה אחרת, שלא היתה בתכנון המקורי.
בדרך אנחנו חולפים על יד אגם Latnjavárri הקפוא ברובו. לצידו פוגשים זוג מהם נודע לנו כי יש כאן תחנת מחקר אקולוגי. הם יושבים כאן כל הקיץ ועוקבים אחר התקדמות הצמיחה ביחס לשלג הנמס. לדעתם אפשר לטפס למעלה, למרות השלג. הם ראו לפני יומיים מטיילים שעברו כאן בכיוון ההוא.
לאחר החלפת כוחות אנחנו ממשיכים לטפס. ככל שעולים השלוגיות גדלות ונעלינו, שאינן מותאמות לטיול מסוג זה נספגות ברטיבות.
עד עתה המצב היה נסבל, אך לפתע מתחיל גשם והקור גובר. אנחנו מנסים להחיש צעדינו כדי להגיע לבקתה המסומנת. לפנינו עוד כ- 3 ק"מ, אבל לאחר ק"מ אחד נוסף של צעידה איטית בגשם, רוח ושלג כשאנחנו מבוססים וטובעים עד הברכיים בשלג הרך – מתקבלת החלטה לאתר פיסת קרקע חשופה, להקים בה את האוהל ולשהות בו עד יעבור זעם.
אנחנו מוצאים שטח אדמה קטן בין השלוגיות הענקיות. בידיים רועדות ואדומות מקימים במהירות את האוהל ומשתמשים באבנים לחיזוק היתדות. ממהרים פנימה, פושטים מעלינו את הבגדים הרטובים ולובשים ביגוד יבש כדי לשמר את חום הגוף. תקועים על יד נ.ג. 1382, מוקפים בשלוגיות רבות, בינות לטיפות הגשם.
בתוך האוהל הרבה יותר נעים. נרגעים ומתחממים, מקשיבים לגשם הדופק על "חלוננו" ומאיים לחדור פנימה. בינתיים האוהל מחזיק מעמד יפה ואנו מקווים כי בבוקר הגשם יחלש ונוכל להמשיך למטה לבקתה הבאה, או בחזרה אל מרכז המבקרים של הפארק.
הגשם נמשך כל הלילה, למעט הפסקה קטנטנה אותה ניצלנו להכנת תה פושר מחוץ לאוהל. מכיוון שאין הרבה מה לעשות בתוך האוהל, אנחנו מתפנים בינתיים לחשב את כמות האוכל שנותרה לנו בתרמילים (למקרה שהגשם לא יפסק לעולם), ולעסוק בניתוח השגיאות שגרמו להיתקעות. כך למשל לא ניצלנו את שעות השמש בבוקר. אם היינו יוצאים קודם, אין ספק שהיינו מצליחים להגיע לבקתה לפני הגשם. אנחנו מבינים כי בהצטלבות הדרכים היינו צריכים כנראה להמשיך ישר כמו בתכנית המקורית. הדרך היתה מובילה אותנו הישר אל הבקתה ב- Laktajakka שהיתה קרובה יותר. ולבסוף, נראה כי אנחנו לא מאורגנים מספיק לטיול מסוג זה ולא מכירים מספיק טוב את תכונותיו של השלג.
יום 3 - מנ.ג. 1382 אל Abisko Tourist Station
בלילה רצפת האוהל הוצפה מהמים הזורמים ואנו הצטמקנו לנו אט אט בפינה קטנה ששרדה יבשה. רועדים מקור, וגם קצת מפחד, העברנו את הלילה והמתנו להפוגה רצינית יותר שתאפשר לנו להימלט מכאן.
גם הבוקר הרוחות ממשיכות לנשוב והגשם יורד בעוצמה וכמעט ברציפות. לאחר שכמעט אפסה התקווה שהגשם יחדל, זה קורה. הגשם פסק ושקט משתרר על נ.ג. 1382. אבל...מן הפח אל הפחת. אמנם אין גשם, אך כעת רובץ על ההר ערפל כבד שלא מאפשר שדה ראייה כלל. אפילו לא של מספר מטרים קדימה. אנחנו מתקשים לאתר את סימון השבילים שיוביל אותנו, כך אנו מקווים, למטה, ומוותרים בשלב זה.
הזמן עובר ואנחנו מחליטים בכל זאת לנסות לצאת ולחפש אחר הסימנים הכתומים. בכדי לא לאבד את הדרך חזרה אל האוהל בתוך הערפל, האחד יוצא לתור בזהירות את השטח והשניה נשארת באוהל. הסייר מוצא את דרכו חזרה אל האוהל באמצעות תקשורת בצעקות. אנחנו מתכנסים שנית באוהל ומחליטים להמתין לפיסת שמש או לפיזור הענן כדי לזנק ולהמשיך ולו רק עד הבקתה הבאה, שעל פי הנתונים שבידינו נמצאת במרחק של קצת פחות מ- 2 ק"מ בירידה.
לאחר שעתיים נוספות, מתחיל להתפזר מעט הערפל ומתגלים סימוני השביל הראשונים. הידד!
אנחנו פושטים את בגדינו היבשים (יחסית) שמא נזדקק להם בהמשך, נכנסים חזרה לבגדים הלחים ולנעליים הרטובות, מקפלים את האוהל ויוצאים כבדים עם תוספות המים שספג הציוד. בדרך אנו מצטיידים במוט ברזל שמצאנו ובעזרתו בודקים את עומק השלג לפני כל צעד בכדי שלא נטבע שוב.
מסימן לסימן, לאט לאט, גולשים בשלג שהתקשה והתהדק מהגשם הרב, נמלטים למטה. כאשר השביל נהיה ברור וגם שמש מאירה לכיווננו אנחנו עוצרים סוף סוף להתפעל מהנוף ומעצמת השלגים הנמסים והמים הנאספים מכל עבר. השלג בוהק ואנו צועדים עליו בבטחון, כבר לא מפחדים שיירטבו הנעלים והגרביים – שהרי הם רטובים בין כה וכה... ממהרים למטה, חוצים פלגים ושלוגיות עד לכפר Björkliden. בדרך חולפים מעל לקניון אביסקו לשם נאספים כל המים שירדו עלינו מהשמים ביחד עם מי השלגים, והם קוצפים ושוצפים. הירידה התלולה והמהירה מרעידה את שרירי הרגליים, אבל לנו לא אכפת. הגענו למטה, ניצלנו! נושמים לרווחה, וחוגגים בקמפינג בארוחה משופרת ובמקלחת חמה שהורידה את לכלוך שלושת הימים האחרונים.
טיול צד לאורך קניון Abiskojåkka
נהר Abiskojokka זורם לאורך פארק אביסקו. ממש לפני שהוא נשפך לאגם Torneträsk, הוא נכנס לקניון שעומקו מגיע עד 20 מ' והוא מוקף במצוקי בזלת תלולים ומרשימים. הטיול הקצר לאורך הקניון מאפשר לחוות את כמויות המים האדירות שיורדות מההרים ומצטמצמות למעבר הצר והגועש שיוצר הקניון. טיול זה אינו ארוך, בדרגת קושי קלילה ומתאים מאד גם למי שמגיע לאיזור רק ליום אחד ורוצה להתרשם ממה שיש לפארק הענק הזה להציע.
צילום וכתיבה: אורה גזית ובעז זלמנוביץ
האם גם לכם יש זכרונות של חוויות מסמרות שיער בטיולים? אשמח אם תשתפו אותי בהן. לפעמים חוויות כאלה נחקקות בנו לתמיד, וכשמביטים בהן אחרי שנים מבינים שהן עיצבו בנו משהו ושבדיעבד לא היינו מוותרים עליהן.
טרק היא אחת הדרכים הכייפיות, המתגמלות והמעמיקות לגלות מקום. ההליכה מאפשרת להכיר דרך העיניים וגם דרך הרגליים, להשתהות ולהבחין בדברים שלא ניתן לגלות דרך חלון המכונית.
מוזמנים לקרוא סיפורי דרך נוספים על טרקים שעשיתי בארץ, ובעיקר בחו"ל - כתבתי עליהם כאן
מוזמנים להמשיך לעקוב אחרי ברחבי הגלובוס ולהשמיע את קולכם. כתבו אלי בתגובות למטה, אפשר גם ליצור קשר ואשמח אם תרשמו לבלוג שלי בקוביית ההרשמה. תוכלו לקבל ראשונים כל פוסט חדש שאני מפרסמת וגם מסלולי טיול להורדה והדפסה שאני מכינה מפעם לפעם.
Comments