חלומות שמורים
מטיילת . מצלמת . כותבת
יום 31 - נרוויק, נורבגיה
27.6.1991
אכן ניצלנו ושוב אנו בין בני האדם השוכנים לבטח בקמפינגים ונוסעים ברכבות. נפרדנו מהפארק בטיול רגלי קצר וגשום לאורך קניון אביסקו. נפרדנו גם מהמטבעות השבדיים אותם המרנו לממתק ומרגרינה, ועזבנו את שבדיה. מצולקים עדיין מיתושי אביסקו, הסתערנו על תחנת המידע עם המוני התרמילאים שירדו מהרכבת ב- NARVIK. ליקטנו נייר מכל הבא ליד ומלאי התרגשות המשכנו לדואר לקבל את המכתבים מהבית. לאחר האכזבה בשטוקהולם כאן חיכו לנו כל המכתבים, רק הקפה עוד לא הגיע. אין ספק שלמכתב מהבית יש אפקט משמח מאוד ואנו קוראים את מדור הספורט ב"מבזקי גבולות" פעם אחר פעם כדי לראות מה קורה עם ידי הזהב של יותם או רביב. קטע העיתון מראה איך אנו מנותקים מהכל ואין לנו מושג, ולו הקלוש, מה קורה בארץ ובעולם. דיברנו עם משפחת גזית ממשרד הטלגרף והופ, לסופר הנורבגי הראשון, מחדשים את מלאי התה שאזל וריבה מקומית זולה וטעימה ומסעון לקמפינג. כעת נשאר להתאושש מהמעבר ולתכנן את העתיד.
עונת התיירות כבר במרץ רב והקמפינגים עמוסים לעייפה. על כל פיסת קרקע קרוואן ועל כל פיסת דשא אוהל, ואנו מחנים את האוהל בין דגלי נורבגיה ליד שתי אופנועניות מפחידות ומבשלים לנו ארוחת ערב. בעיית הכביסה מטרידה מכיוון שאבקת כביסה מוכרים בכמויות גדולות מדי לסחיבה. מחר נאלץ לקנות. בינתיים הבגדים רטובים ומסריחים עד מאוד.
היום לפני - מסע חובק עולם
יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה
יום 32 - נרוויק-אלטה, נורבגיה
28.6.1991
עברנו חודש בטיול!
אתמול, לאחר שאבדה התקווה שנכבס, החליטה הכובסת לנסות לכבס עם סינטבון במכונה. שתי גרמניות אימצו אותה ובאחת לפנות בוקר הכביסה הייתה מוכנה. בעיית אבקת הכביסה נפתרה עד הפעם הבאה או עד שהסינטבון יגמר.
התחלנו את היום בקניה מאסיבית - מגפיים, מעיל גשם ויתדות חדשות. האוהל יותר כבד אבל יהיה יותר מתוח. לפנינו עוד קניה גדולה של זוג מגפיים נוסף לברוך ואנו מקווים שישאר כסף לטייל. המגפיים כמובן יוסיפו משקל לתרמילים, אבל אין ברירה. במזג האוויר הזה לא נותר לנו אלא לקנות.
אחר כך עלינו לאוטובוס צפונה. לפנינו עוד מעבורת ואוטובוס נוסף עד היעד – כ- 12 שעות נסיעה סך הכל. האוטובוס מתנהל לאיטו מנרוויק, עוצר להפסקות ארוכות, נע בדרכים עקלקלות, נעמד ליד בתים נידחים לחופי פיורדים. אין ספק - הנוף הנורבגי עולה על כל שראינו, אם כי אין להשוות. הפיורדים הכחולים בקונטרסט חזק להרים הזקופים מעליהם עם העצים הירוקים והשלג, כאשר כחוטים מקשרים זורמים מי השלגים מאות מטרים במדרון מטה ונשפכים למי הפיורד. הדרך ארוכה וקשה באוטובוס, אף יותר מרכבת. על המעבורת עלינו בנמל Olderdalen . השייט עבר תוך תצפית על ההרים המושלגים מסביב, בחינה של מעיל הרוח החדש ולעיסת בוטנים
יום 33 - הכף הצפוני, נורבגיה
29.6.1991
אתמול בגלל איחור הביא אותנו הנהג במקרה לאכסניית הנוער (רצינו לקמפינג). הבחורה בקבלה אמרה שאנחנו יכולים לקבל מקום על הרצפה תמורת NOK35 לאחד - מחיר מציאה. כמובן שהסכמנו, אבל רצה המזל וזכינו בחדר משפחה במחיר שהוזכר לעיל. אחרי שבועיים וחצי שוב ישנים במיטה. כן, מיטה עם שמיכה, כרית ומזרון. מתוך 30 הלילות האחרונים, ישנו 3 באכסניה (2 מתוכם על הרצפה), 2 אצל ריטה על מיטה והשאר באוהל, מחוברים היטב לאדמה ולמים הזורמים עליה.
ולהיום... אנחנו בדרך לכף הצפוני. עלינו על האוטובוס והחלפנו אותו מספר פעמים בתחנות שונות, לאורך הפיורדים, המים הכחולים, האיילים והלאפים מוכרי המזכרות. הגענו למעבורת ל- Honningsvåg , שם החלטנו לנסות את החוצפה הישראלית. ואכן, זוג גרמנים מבוגר לקח אותנו טרמפ ליעד, אך שם גילינו שאת הכסף שחסכנו בטרמפ צריך להוציא על דמי כניסה למקום. כבר עמדנו לשים פעמינו משם ולצפות בשמש החצות מצוק אחר, כאשר אחד מנערי המקום, שהיו עסוקים בלרדוף אחר מסיגי גבול, הכניס אותנו בחצי מחיר... שמש החצות לא הופרעה בירידתה ובעלייתה - אכן המחזה שווה את המאמץ והמחיר. בזמן שהמוני התיירים הסתערו לכל הכיוונים, אנחנו בישלנו לנו תה וסעדנו בשוקולד. הזמן עבר והשמש לא שקעה בים. ירדנו מאזור השטח הסגור וברוח עזה וקור חודר יצבנו את האוהל כנגד הרוח בכל היתדות.
יום 34 - הכף הצפוני-אלטה, נורבגיה
30.6.1991
בבוקר הגשם החל נוקש על אוהלנו שוב. מנסים להתקפל לפני... אבל די מאחרים את המועד. בחניון הכף הצפוני מנסים לתפוס טרמפ וזוג גרמני צעיר נאלץ לקחת אותנו עד המעבורת. שם מתייבשים, אוכלים, ובירידה, בזמן הלחץ, תופסים זוג צרפתי (לשם שינוי) בהיכל מפואר על גלגלים. איתם נגיע לחצי הדרך חזרה ל- Alta. בעודנו נוסעים עם הצרפתים, סטה הנהג מהדרך וללא הודעה מוקדמת ואפשרות של סירוב מצידנו הוזמנו לארוחת צהרים מפוארת נוסח צרפת, שלאחריה נפרדנו לשלום בלחיצת יד חמה, וירדנו בפונדק הדרכים Skaidi. במשך כשעה ניסינו את מזלנו בחיזור אחר טרמפ ל- Alta, ולבסוף, כשכמעט נואשנו, נמצא עוד זוג צרפתים ששמחו לקחתנו. נסיעה ארוכה, רובה העברנו בשינה, ושוב פרידה, הפעם במרכז העיר. מגיעים לקמפינג, חור נידח ועלוב. אכלנו ארוחת ערב על הרצפה במטבח וכנראה שמחר נוותר על התענוג.
יום 35 - אלטה, נורבגיה
1.7.1991
יחי החסכון! היום שוב חלפנו על פני קצת יותר מ- NOK1,000. צריך להתגונן בפני הגשם - מעיל + מגפים נוספים, ולהתכונן לטיול - מפות + אוכל בכמות מוגברת. הספקנו גם לתור קצת את העיר. שוטטנו בין ציורי הסלע היפים והמעניינים שנמצאים לא רחוק מהקמפינג, ובמוזיאון החדש שהוקם זה עתה ונפתח לקהל לפני 13 יום. הגשם שירד בבוקר נעלם היום, אבל כל מי ששאלנו הבטיח גשם בימים הבאים. ובכל זאת, אנו מחליטים לצאת לטיול של 4 ימים בערבות פינמרק. נקווה שמזג האוויר לא יכשיל אותנו. כמו כן יש לקוות שהגברת מהקמפינג תחזור מכיוון שהאדון מדבר רק נורבגית וגרמנית ואנו רוצים להשאיר כאן את תרמילנו הקטנים עם הציוד המיותר, כדי להקל על החיים. לטיול אנו מוכנים - מעילי גשם, מגפיים, אוכל, מפות ורצון. מה שמנגד הוא מזג האוויר, נקווה לטוב.
יום 36 - אלטה-ערבות פינמרק, נורבגיה
2.7.1991
על הטרק שעשינו בערבות פינמרק כתבתי בפוסט נפרד. כאן ניתן לקרוא על קורותינו בטרק.
יום 37 - ערבות פינמרק, נורבגיה
3.7.1991
על הטרק שעשינו בערבות פינמרק כתבתי בפוסט נפרד. כאן ניתן לקרוא על קורותינו בטרק.
יום 38 - ערבות פינמרק-אלטה, נורבגיה
4.7.1991
על הטרק שעשינו בערבות פינמרק כתבתי בפוסט נפרד. כאן ניתן לקרוא על קורותינו בטרק.
שוב חזרנו לקמפינג בפתחה המערבי של אלטה, אשר מתמלא מיום ליום. הזקן שמח לקראתנו וזכר שאנו הישראלים. אמנם הוא מתעקש לדבר איתנו גרמנית, אבל לא נורא. יש בידינו שלווה מדובשת וחלב ולחם טרי-טרי ולחמניות, אנחנו עייפים עד מאוד ומלוכלכים. סיימנו את הטיול לערבות פינמרק ומחר יום הימור - האם נצליח להגיע בטרמפים בחזרה אל Narvik?
יום 39 - בין אלטה לנרוויק, נורבגיה
5.7.1991
Dalen זה עמק. למדנו את זה מהמפות שהשתמשנו בהן בטיול בערבות פינמרק. יש עוד כמה סיומות שלמדנו אותן והן אופייניות (כך אמרו לנו הדייגים הפינים) לכל האזורים שבהם היו בני הסאמי (לאפים) בצפון הסקנדינבי וברה"מ.
מכיוון שלא ממהרים אנחנו והאוטובוס שותה את כספנו, החלטנו לחזור בטרמפים מאלטה לנרוויק. בבוקר ניסינו את מזלנו בקמפינג, אבל כולם בדרכם לכף הצפוני. עשינו טעות וירדנו לעיר, לאזור תחנות הדלק, אבל לאחר כעשר דקות הבנו את הטעות המצערת - כאן לא יעצרו לנו! אז שוב עלינו כ- 2 ק"מ לכיוון המוזיאון עם ציורי הסלע והפעם - בינגו - בקרוואן הראשון - חסכון של 257 ק"מ. זוג מטיילים גרמני השב מן הצפון בטרנספורטר-קרוואן המיטלטל ברוח העזה של הים, מעוצב בגוני חום עם ספות נוחות לנסיעה. הגענו איתם עד כאן והחלטנו להשאר עד מחר. בחוץ קצת קריר ורוחי למדי, אבל אוהלנו ניצב איתן ואנו מעבירים את ארוחת הערב בנעימים במטבח הצפוף יחד עם רוחצי הכלים ולאחר מכן עם זוג פיני אשר סועד את ליבו בדג מעושן ומשוחח איתנו. מעניין שכל מי שאנו משיחים איתו שותף בדאגה על המלחמה והטילים [הערת העורכת: מדובר על מלחמת המפרץ הראשונה] - אנו נחפזים להרגיע אותם.
יום 40 - נרוויק, נורבגיה
6.7.1991
יום גשם קיבל את פנינו כאשר באנו אל Narvik בשנית, וככל שהתקדם היום כן גברה הרטיבות, אז התקדמנו לקמפינג והתמקמנו כהרגלנו במטבח, במכבסה ובשירותים. היום, בניגוד לשבוע שעבר, המקום הומה מטיילים. חלק זה עתה הגיעו ברכבת משבדיה (מזוהים לפי קופסאות המים) וחלקם נראים יגעים מהליכת או רכיבת היום. אנחנו, לעומתם, יבשים ולא יגעים.
בבוקר לקחנו את האוטובוס שזחל לנרוויק, אחר כך ירדנו לדואר, התקשרנו למשפחת זלמנוביץ על חשבונם ושוטטנו בין הסופרים לחפש משהו זול לאכול. מטיילים מן הדרום (נורבגיה) מספרים על שמש, וכאן גשם. אנחנו מתכננים לנוע מערבה לאזור לופוטן ומשם במעבורת ל- Bodø , ואז להתחיל להדרים עם הרכבת. מחר - תלוי במזג האוויר - נטייל בהרים מסביב לעיר או נשכב באוהל ונבלה במטבח - הכל פתוח לפי תנאי הקדוש ברוך הוא.
יום 41 - נרוויק, נורבגיה
7.7.1991
יום מנוחה בנרוויק. התחלנו בהתעוררות מאוחרת ומקלחת חמה, תה עם כמה פרוסות לחם, תיקון של הקולמן ויציאה לטיול בעיר. לאט לאט התנהלנו ברוח העזה לאורך החוף, לא ממהרים וללא משקל, מחפשים את המונומנטים המופיעים במפה ובפרוספקטים - זה לציון בניית המסילה וזה לחיילים שנפלו במלחמת העולם השניה. ראינו את האלק בן 3000 השנה, היינו בכנסיית האבן, אספנו בדואר את החבילה שהגיעה ולקחנו צילום איפה שכתוב - מעל הנמל של עפרות המתכת השבדיות. ממש לפני שהתחיל גשם טורדני נמלטנו מחמת הטפטוף למסעדה-פאב קטנה ושתינו קפה עם פאי תפוחים חם וקצפת. לאחר שהגשם חדל המשכנו לשוטט דרך קפלת השלום ובית הקברות. בית הקברות לחללי מלחמת העולם כולל גם חיילים גרמנים. במקום היה אוטובוס תיירים גרמנים - מעניין לדעת איך הם חשים ומרגישים במקומות כאלה - נרוויק נחרבה ע"י גרמניה.
שבנו למטבח החם בקמפינג לכתוב ולקרוא ולחכות למחר. לפי המצב בשלב זה, היתרון הגרמני הברור בקרוונים מתחיל להתאזן עם האיטלקים, שהם מעטים יותר אבל הרבה יותר מרעישים. יש להבהיר שבחישוב מהיר שעשינו התברר שאנחנו עומדים יפה בתקציב יום כלכלה לחבר הקיבוץ הארצי, כ- 5 ש"ח ליום.
יום 42 - סורטלנד, נורבגיה
8.7.1991
דבר חשוב שלמדנו הוא שלנסיעה של יותר משעתיים רצוי מאד לקחת משהו לכרסם, ולא משנה מאיזה סוג, ועדיף לקחת מראש ולא להסתמך על העצירות של האוטובוס או הרכבת בדרך. ניסינו לישון היום עד מאוחר, אבל כביש 6E הסמוך והקרוונים הממהרים לדרכם מהקמפינג העירו אותנו. תוך כדי התענגות על קפה, 12 ימים התנזרנו, שהגיע בחבילה ולחמניות טריות, שמחנו להכיר אשה אמריקאית ולשוחח איתה ארוכות על הא ועל דא.
במרכז עשינו ניסיונות נואשים להשיג טרמפ לכיוון הרצוי לאיי לופוטן, אך מזלנו לא שיחק לנו היום ותוך שלוש שעות מצאנו את עצמנו באוטובוס, ועל אף הנחת הנורד טוריסט זה עדיין מאוד יקר! הדרך ל- Sortland מאד יפה ו"נורבגית". כמובן הכל מלא מים, פיורדים, הרים גבוהים ופסגות מושלגות, כפרים ועיירות.
כאן בקמפינג אשר ב- Sortland בישלנו ארוחת ערב לתפארת, כשלפתע הציץ לו למטבח הצרפתי שלקח אותנו טרמפ מנורד-קאפ. איזה עולם קטן. מחר ננסה למצוא את מסלול הטיולים שיוצא מהקמפינג. הבעיה היא שבקמפינג לא יודעים כלום על המסלול, או לא מדברים אנגלית מספיק ברורה, ומה שידוע לנו זה משהו על ה- Big Water... או משהו דומה. אבל כבר נראה כשיאיר השחר, אם כי השמש לא שוקעת.
יום 43 - סורטלנד-סבולבר, נורבגיה
9.7.1991
צעדנו לנו ללשכת התיירות הזעירה בסורטלנד כדי לחפש מסלול לטיול בגזרה המקומית. המפה הצבעונית שקיבלנו וידיעותיה של המסבירה לא ממש עזרו, אבל בכל זאת הצלחנו לעלות על השביל המסומן ולטפס לקול דנדוני פעמוני הכבשים וזמזום ענני הזבובים (לשם שינוי מהיתושים...) שאפפו אותנו ובמיוחד אהבו את שדה הפרחים שעל הכובעים שחבשנו.
יום שמש מוצלח בנורבגיה ואפשר היה לטייל בחולצות קצרות. שיא הטיול היה בתצפית מפסגה בשם בובלה-הייה אשר צפתה אל מי הפיורדים ואל פסגות ההרים שמנגד. שיא נוסף נרשם כאשר גילינו שהאגדה על "בריז" – תותי הבר – אינה אגדה. אמנם אלו שמצאנו היו עדיין בוסר, אבל בכל זאת... לאחר הצטיידות כהלכה שמנו פעמינו ל- Svolvær , לא לפני שנהג האוטובוס לא העניק לנו את ההנחה המגיעה לנו - 9 קרונות לכל אחד, אך בסוף הדרך, די עצבני, החזיר לנו סך 20 קרונות - כך שהצדק ניצח. כמו כן, גילינו את המקלחת היקרה ביותר עד כה - NOK20 – אבל צריך להתקלח מדי פעם.
איי לופוטן, כפי שהם מצטיירים דרך שמשת האוטובוס ועד גובה העננים, מתאפיינים במצוקים מחודדים, בניגוד לאיי ווסטרלן השכנים שהם מעט יותר מעוגלי פינות. המוני טרקטורים עם מקצרות ירקו ירק לעגלות וסתמו את הכבישים הצרים. והריח - ריח ניחוח חציר".
יום 44 - סבולבר-לקנס, נורבגיה
10.7.1991
עוד נורד טוריסט חוסל היום, מה גם שיצאה הוראה חדשה בחברת התעבורה המקומית המבטלת את ההנחה בגינו. אולם כרטיסי הצעיר שלנו, במסווה של כרטיסי סטודנט, מועילים בדיוק כמוהו כעת.
בבוקר התלבטנו בתחנת המידע בסבולבר לאן להמשיך. מצב הרגלים אינו מאפשר טיולים ארוכים. ניסיונות שווא במספר חברות השכרת רכב לימדו אותנו שהעונה בעיצומה ואין מכוניות. נאלצנו להמשיך לסייר באוטובוסים, ועד האוטובוס ל- Leknes סיירנו בנמל היפה והתפעלנו מן ההרים, מ"האצבעות" ומן הנמל, אזור האומנים והבתים על הסלעים והשתקפותם במים והתרשמנו לטובה מהמאפיה המקומית.
בלקנס העברנו את הזמן בלשכת התיירות, נברנו בפרוספקטים, תכננו את יום המחרת ואכלנו עוגיות. בשמונה בערב יצאנו עם האוטובוס לקמפינג ומצאנו לנו פיסת דשא ירוקה. בעוד אנו שותים מן הקפה ואנשים שוטפים את הכלים, לפתע, לאחר חודש שאין פונים אלינו בעברית, פנתה אלינו משהי בעברית: "אתם ישראלים?" לרגע לא הבנו, אבל כן, יש עוד ישראלים בסקנדינביה. שוחחנו. היא זיהתה אותנו לפי הכתיבה ביומן. בחור גרמני שאיתו שוחחנו ארוכות זיהה את ישראליותנו בריח הקפה עם ההל. המטבח היה למקום מפגש ושיחה נעימה.
יום 45 - לקנס-מוסקנס, נורבגיה
11.7.1991
יום קשה עובר עלינו היום. יום של בטלה והמתנה לכלי התעבורה השונים הפועלים באיי לופוטן. קמנו מוקדם ולמרות הגשם שטפטף החלטנו לצאת לטיול של כמה שעות לפסגת ה- Justadheia , ממנה ניתן לראות את שני צדדיו של האי. הצעידה התחילה לאורך כביש סואן למדי המחבר את Leknes עם Stamsund . מצאנו את תחילת המסלול והתחלנו להעפיל בשביל ביצתי מעט. ככל שהגבהנו התחזק הגשם ונחלשה הראות, עד שפשוט ויתרנו והתקפלנו לקמפינג. כעת אנחנו בהמתנה למעבורת שתיקח אותנו ל- Bodø . בחוץ הגשם לא מפסיק לרדת. לאחר שכל היום המתנו לאמצעי תחבורה כאלה ואחרים, הסתכלנו על אוכל וחשבנו על אוכל כי לא היה משהו אחר לעשות, נכנסנו למסעדה לחפש מחסה מהגשם ומצאנו את הפיצה והעוגות וחומת החיסכון התמוטטה ואת "חומת לופוטן" אנו מקווים שנוכל לראות מבעד לגשם... המסקנה העיקרית - המתנה עולה יותר מתנועה. בכל מקרה מחר אנו מתכוונים להתחיל במשטר חסכון. נו-מור ממתקים ובזבוזים. אוכל רגיל ומעט הוצאות כמו בסוף שבדיה.
