היום התחלפו לוחות הזמנים ברכבות ובאוטובוסים והצטיידנו בלוחות החדשים. הצלחנו להתמצא בסבך הנוראי של ימים, חגים, מקומות ומספרים והצלחנו להגיע כמעט עד הכניסה לצוקי מון - Møns Klint. הלכנו ביער הנעים מעל הצוקים, והגענו עד הצוקים הלבנים המרשימים ביותר. השילוב מקסים בין הירוק של היער, הכחול של הים והלבן של הצוק. ראינו למטה על החוף אנשים שמחפשים דברים אז ירדנו, אבל רק כשעלינו במעלה המדרגות הארוך והמתיש, ונכנסנו לסובניר שופ, הבנו מה הם חיפשו – מאובנים! בפעם הבאה גם אנחנו נחפש. מכאן התחיל מסע. ראינו בלוח שבעוד שעה - 13:44 יש אוטובוס, כאשר התחנה הקרובה נמצאת 5-6 ק"מ מאיתנו. התחלנו צועדים. קצת חמים ורוח, והולכים והולכים והולכים, וקצת קשה והתרמילים, הנוף של החוות הבודדות כבר לא נראה כי מסתכלים על הכביש, והולכים ומגיעים ב- 13:45 ורואים את האוטובוס חולף... נרגענו מעט ואכלנו וניסינו קצת טרמפים אבל לא הצלחנו, ונסענו באוטובוס הבא שהגיע ב- 16:00 עד ורדיבורג, ומשם ברכבת לקורשור, ועולים למעבורת ל- Nyborg . הדרך חולפת בנחת ורק חבורה של נערים מרעישה בקצה האולם. בניבורג התחנה שוממה. מאתרים את המפה, מוכרת מהקיוסק מנסה לעזור, ואנו בדרך לעוד 2 ק"מ צעידה עד לקמפינג - שם זקנה חביבה ממנהלי המקום דואגת לנו, ועל אף שהמשרד סגור, היא מפשפשת בכליה ומביאה לנו שני מטבעות לאוטומטים של המקלחת, וב- 17:30 מתחיל גשם שלא מפסיק. אנו מדלגים את הציוד לסככות, שותים נס קפה עם חלב שקנינו בקיוסק באריזה של רבע ליטר, שתספיק גם לארוחת ערב וגם לארוחת בוקר.