אכן ניצלנו ושוב אנו בין בני האדם השוכנים לבטח בקמפינגים ונוסעים ברכבות. נפרדנו מהפארק בטיול רגלי קצר וגשום לאורך קניון אביסקו. נפרדנו גם מהמטבעות השבדיים אותם המרנו לממתק ומרגרינה, ועזבנו את שבדיה. מצולקים עדיין מיתושי אביסקו, הסתערנו על תחנת המידע עם המוני התרמילאים שירדו מהרכבת ב- NARVIK. ליקטנו נייר מכל הבא ליד ומלאי התרגשות המשכנו לדואר לקבל את המכתבים מהבית. לאחר האכזבה בשטוקהולם כאן חיכו לנו כל המכתבים, רק הקפה עוד לא הגיע. אין ספק שלמכתב מהבית יש אפקט משמח מאוד ואנו קוראים את מדור הספורט ב"מבזקי גבולות" פעם אחר פעם כדי לראות מה קורה עם ידי הזהב של יותם או רביב. קטע העיתון מראה איך אנו מנותקים מהכל ואין לנו מושג, ולו הקלוש, מה קורה בארץ ובעולם. דיברנו עם משפחת גזית ממשרד הטלגרף והופ, לסופר הנורבגי הראשון, מחדשים את מלאי התה שאזל וריבה מקומית זולה וטעימה ומסעון לקמפינג. כעת נשאר להתאושש מהמעבר ולתכנן את העתיד.

עונת התיירות כבר במרץ רב והקמפינגים עמוסים לעייפה. על כל פיסת קרקע קרוואן ועל כל פיסת דשא אוהל, ואנו מחנים את האוהל בין דגלי נורבגיה ליד שתי אופנועניות מפחידות ומבשלים לנו ארוחת ערב. בעיית הכביסה מטרידה מכיוון שאבקת כביסה מוכרים בכמויות גדולות מדי לסחיבה. מחר נאלץ לקנות. בינתיים הבגדים רטובים ומסריחים עד מאוד.