חלומות שמורים
מטיילת . מצלמת . כותבת
יום 127 - גונדה-טאמוורת', אוסטרליה
1.10.1991
היום שוב צעדנו בעקבות הקואלות וכמובן שלא מצאנו, אך זכינו לשתי תצפיות יפות ומרשימות לעבר המרחבים הבלתי נגמרים של New England. משם שינינו כיוון לגמרי והלכנו לשוק הבקר והכבשים הנערך בגונדה בכל יום שלישי. המכירה והקניה נעשות במכירה פומבית וכך עוברים הכרוז והקונים ממכלאה למכלאה והבקר נמכר, תוך שניות לרוב. מהקטע המוזר והמעניין הזה עשינו עוד תפנית, והפעם לעבר הסופר המקומי הענק של Tamworth שסיפק לנו מכל טוב. משם יצאנו ל- Marsupial Park לחזות בחיות הכיס ומצאנו גם לטאה שקרויה "לשון כחולה" והיא גדולה ומפוספסת. אחר כך חזרנו וטיילנו לפי מסלול עם הסברים שעובר דרך הבתים הישנים והמעניינים של העיר, עד שנשפכנו והחלטנו לחזור למפלצת, לא לפני שהתאוששנו עם גלידה נהדרת ולא יקרה שנקרתה בדרכנו.
בחרנו לישון כאן בתצפית, מקום סימפטי ומלא פסיליטיז. חגגנו בארוחת ערב נהדרת וצפינו בעיר בשעת השקיעה כשהשמים נצבעו ורוד-צהוב-כתום שהפכו לאדום שני.
היום לפני - מסע חובק עולם
יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה
יום 128 - טאמוורת'-ארמדייל, אוסטרליה
2.10.1991
שוב אנחנו במתכונת של בני תרבות וחונים בקרוואן פארק, מה שמבטיח ששום קנגורו, אופוסום או קואלה לא יתנפלו עלינו באמצע הלילה.
היום ניצלנו את שאר האפשרויות בתמוורת' שכללו הליכה של 6 ק"מ בפארק המקומי שהציע הרבה אקליפטוסים ותצפית מבודדת אחת. כיוון שהיינו קצת יבשים, מיהרנו לחזור למפלצת והתמלאנו במים ותפוחים. אחר כך נחפזנו להשלים את החסר בסיור הבניינים מאתמול ואף ביקרנו את ה- Golden Guitar שנמצאת בקצה העיר, המכנה את עצמה "עיר המוסיקה". הגיטרה כל כך לא מרשימה שאפילו לא צילמנו, אבל כדי שלא יגידו שלא ראינו... גם התחדשנו לנו בתרכיז בטעם פירות ב- K-MART הבלתי נגמר ואז נסענו עד Armidale. העיר ממש גדולה ומוקפת פארקים לאומיים מכל עבר, שאת חלקם נבקר בימים הקרובים. היינו ב- NPWS ואספנו דפים בחנות הקמפינג המקומית ולא מצאנו פקונג לקולמן והיינו באיזה תצפית המשקיפה המשקיף על העיר. הערים כולן כל כך דומות, המשתנה היחיד הוא הגודל (והשם).
יום 129 - ארמדייל-פארק ניו אינגלנד, אוסטרליה
3.10.1991
על הבוקר עשינו סיבוב בעיר ומן הון להון גם קנינו גלויה ובול ושלחנו, וגם ציידנית למזון ה"חלש" בתקווה שתעזור. אחר כך נסענו לחוות בריז מכל הסוגים והמינים, אשר מייצרת מהם סוגי מאפה, גלידות, ריבות רטבים וכדו'. לכבוד שום-דבר חגגנו על 2 כוסות מילקשייק בלאק-בריז ושתי עוגות - גבינה עם בלו-בריז וקרואסון עם בריז אחרים. היה שווה כל גרוש! חוזרים לעיר ולמוזיאון הפולקלור המכיל מכל וכל הקשור למקום ולאוסטרליה. נסיעה של כ- 70 ק"מ והמפלצת מקרטעת לה, אך מחזיקה מעמד עד New England National Park. כאן היא נשברת באחת העליות ולנו נותר רק להחנות אותה בקמפינג הקרוב.
לילה ערפילי עבר עלינו, אך השינה ערבה.
יום 130 - פארק ניו אינגלנד, אוסטרליה
4.10.1991
חושך כבר ירד וקריאות הטרוף של הקוקבורה נשמעות מכל עבר. לילה שני שלנו כאן ונחמד לנו כי יש חברה של אנשים, אמנם כולם כאן פירומנים, אבל הריח זה לא העיקר.
הבוקר העברנו זמן עד 10:00 ואז יצאנו ל"טיול האשדות" מלווים בשני רנג'רים מקומיים ועוד משפחה. בטיול עשינו היכרות עם הדבר שנקרא יער גשם על סוגי הצמחיה, הטחבים והחי. היה מאוד נחמד ומעניין ללכת עם מישהו שיודע ומסביר. ראינו תאשורים הצומחים לגובה כמה עשרות מטרים, למדנו על האקליפטוסים שמצויים בעיקר במקומות שהיו בהם שריפות ובגלל שהם מתחדשים מהר יותר מצמחיית ה- RAIN FOREST הם הצליחו לגדול שם ולהגיע לגבהים. למדנו גם להבחין בין סוגי שרכים ועל עוד תופעות שמענו. אחר כך נסענו עם דיק וג'ולי ל- Banksia Point ומשם טיילנו קצת לבד. היינו גם ב-Wollomomby Falls אך לא היו שם כל כך FALLS, אבל היה נוף מרשים, ואז קראנו ונחנו וכתבנו ותכננו ואכלנו.
יום 131 - ניו אינגלנד-קתדרל רוק, אוסטרליה
5.10.1991
גם היום נטשנו את ג'ון ומוניקה לטובת דיק וג'ולי. הבוקר נפתח בטיול צפיה בציפורים, אך כולן ברחו או הסתתרו או סתם לא היו שם, כך שלא הצלחנו. בכל זאת היה נחמד ואנחנו היינו הפרטנרים היחידים והצלנו את כבודה האבוד של הפרוגרם... אחרי ארוחת בוקר עסיסית, מלאי סימני שאלה, התחלנו לטפס עם המפלצת במעלה לכיוון Point LookOut ולשמחתנו הפעם זה הצליח. הפעם הקבוצה היתה גדולה ומרובת ילדים, שכבר כעת גלום בהם פוטנציאל ההתרחבות. רוב הדרך פטפטנו עם ג'ולי וגם למדנו קצת על צמחים נוספים ותכונותיהם. אחר כך נפרדנו לשלום ונסענו. לא הספקנו לעבור כמה ק"מ והמפלצת הלכה וגוועה. בקושי בקושי הגענו עד Ebor והזעקנו את צוות ההצלה של NRMA. תוך שעה ומשהו הגיע אחד שבדק והחליף לנו מסנן וזהו. יצאנו בנזק נסבל של 4.5$ וחגגנו בטילונים. ראינו את המפלים המקומיים וגם התקשרנו הביתה וכרגיל היה כיף להשתמע.
בלי שום בעיות הגענו עד Cathedral Rock National Park ומחר נטייל בסביבה. כבר עכשיו הספקנו לראות וואלבי ביצות חמוד והמקום נראה מאוד מבטיח.
יום 132 - קתדרל רוק-דוריגו, אוסטרליה
6.10.1991
ממש מעצבן מה שקורה כאן בימי א', כל הפארקים מלאי עשן מנגלים, צווחות ילדים מכל עבר וקצת קשה להרגיש בטבע. בכל מקרה לנו יש מזל שה- WEEKEND שלנו משתרע על פני כל ה- WEEK.
את היום התחלנו ב- Cathedral Rock National Park שאליה טיפסנו בין סלעי גרניט ענקיים. בדרך ראינו שלושה וולאבי ביצות, שזה די נדיר, וגם איזה עוף לילה שלא זיהינו. ה- Cathedral מאוד מרשים ואפשר למצוא תצורות דומות גם בסביבה, אך יותר נמוכות. גם התצפית היתה מרהיבה. המקום שקט ונעים וקצת השתזפנו בשמש הבוקר. אחר כך נסענו ל- Dorrigo, עיירה-עיר שיושבת על שפת Dorrigo National Park. לעומת חברו מהבוקר, המה הפארק אדם ובהמה. קצת התקשינו במציאת ציפורים וחיות אחרות, מלבד כמה Bush Turkey שהסתובבו סביב האוכל שלנו ושל כולם ו- Superb Lyerbird (שהיא סמלם של NPWS) אחת. מסביב יער גשם סוב-טרופי מקסים ביותר. עצי ענק, מטפסים מפותלים (על אחד עשינו טרזן), שרכים מכל הסוגים ומפלי מים. בכל ניכר היובש הנוראי השורר השנה, אך בכל זאת, מאוד מאוד יפה כאן. מחר נקווה שיהיה יום שקט יותר.
יום 133 - דוריגו-קופס הארבור, אוסטרליה
7.10.1991
בבוקר טיילנו בפארק דוריגו. 8.5 ק"מ ביער הגשם היבש, ראינו את מפלי Coachwood וירדנו ועלינו למפלי Cedar, כאשר אנו לומדים על העצים לפי השלטים הממוספרים וההסברים בדף. גשם קליל טפטף כאשר שתינו קפה בסוף הטיול באזור הפיקניק Never-Never, ולא הפריע למקומיים לטרוף ולמנגל ולנו לאכול את פרוסות הלחם האחרונות.
בדרך תלולה ויפה נסענו לחוף. ועצרנו בטיילת של Coffs Harbour, לשם הגענו מורעבים אחרי שנשארנו עם מזווה ריק בסוף סדרת הפארקים מארמדייל עד לחוף. טרפנו 2 דגים + 2 צ'יפס קטן במק-דונלד ועוד 4 כדורי גלידה טעימה, ואחר כך השארנו סכום עתק בסופר. צריך לגוון ולאכול יותר טוב, זאת מסקנת הדיונים האחרונים. אז משלמים יותר, ולא צריך לאכול רק לחם עם גבינה צהובה.
ירדנו לחוף. שוב חול, ים, שמש וציוויליזציה מפחידה. נשתדל לא להתעכב יותר מדי במקומות הטובים לגולשי גלים, חובבי שיזוף ומעיפי עפיפונים. קשה למצוא כאן מקום בטוח וחינם לחנות בו מבלי לקחת סיכון שאיזה שחור או לבן, נרקומן או אלכוהוליסט ינסה לשדוד אותך בלילה. לכן אחרי אזהרה של מקומי, נטשנו את חניון הגולשים שהתרוקן לפנות ערב ושילמנו בקמפינג 10$ ללילה. מזל שהמקלחת כלולה במחיר.
יום 134 - קופס הארבור-יוראיגיר, אוסטרליה
8.10.1991
ממשיכים לחרוש את האנ-פי'ז בדרך לבריזבן. אפשר לומר שברחנו מקופס הארבור שממש לא מצאה חן, אבל לא לפני שעשינו כמה דברים חשובים. ראשית היינו ב- i ולא קיבלנו שום i חדש. שנית, קנינו פקונג לקולמן!!הספיקו שתי מילים כדי שהמוכר יפתח מגרה ויוציא את החלק הנכסף... ואיזה הבדל, איזה הבדל! אחרי סידורים נסענו ל- Muttonbird Island שהוא אי-ציפורים שחובר ליבשה על ידי מזח ודרך שחוצה את האי לאורכו (600 מ'). אפשר לצפות על הים, האיים והציפורים ובייחוד המוטונבירד. מאוד קשה לראותן כי הן גרות במחילות ויוצאות רק כדי לחפש אוכל, אבל אנחנו קלטנו אחת על פני המים. האי מכוסה צמחיה נמוכה והמון מחילות.
מהקטע ה"טבעי" הזה עברנו לעולם אחר לחלוטין - The Big Banana, בננה גדולה שנמצאת בשיפוצים, מקום תיירותי להחריד שכולל כל מיני אטרקציות סטייל דיסנילנד וכמובן סובניר ענק מלא בסובנירי בננה למיניהם.
משם נסענו ל- Grafton, עיר שקטה וחביבה עם עצי סיגלון שעדיין לא פורחים ומפעל גלידה שנפתח מאוחר מדי. אחרי סיור מקיף וניסיון נואש למצוא מקום לינה שלא עולה כסף, החלטנו להגיע עד Yuraygir National Park. ולישון כאן.
יום 135 - יוראיגיר-שמורת ויקטוריה, אוסטרליה
9.10.1991
אנחנו נמצאים באחד מהאזורים הקטנטנים היחידים ששומרו ונותרו מיער הגשם שכיסה את כל האזור, ולפני מיליונים גם את כל אוסטרליה. כבר הספקנו לעשות סיבוב במקום ובכמה מאות מטרים מסתכם כל היער. זה מאוד עצוב לחשוב על מה שהיה יכול להיות כאן אם לא היו חומסים ומשחיתים. בכל מקרה, מה שנשאר - מקסים ושלטי ההסבר מוסיפים עניין. ראינו המון חיות כיס שנקראות Pade Melon ונראות כמו קנגורו קטנים. ראינו גם ציפור יפה עם ראש אדום, גב ירוק וחזה צהוב. אבל בעצם לכאן הגענו ממש במקרה. איך זה קרה?
טוב, אז את היום התחלנו בטיול חוף בפארק יוראייגיר. החוף מקסים ועשוי מפרצים מפרצים כשבראש כל אחד יש חלק מסולע אבן חול. הגענו עד מערות Shelly היפות, שתיים מהן היו מוצפות כי הים די סער ולשתיים יכולנו להכנס. אבן החול הרכה נמסה והצבעים נראים כמו שכבות בעוגת קרם. הדרך עברה בצמחיה חופית משתנה ומגוונת, וגם פסיפלורה ראינו, אך הפירות עדיין בוסר. על החוף מצאנו אבנים וצדפים וכל מיני רכיכות מגעילות וגם כיסא אחד שמישהו שכח שם נורא מזמן. פגשנו את האיגואנה הידועה, נחש שחור והמון ציפורי מים ענקיות ויפות.
[על בושוואקינג בפארק יוראייגיר ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
אחר כך נסענו לאטרקציה של היום – Tucki Tucki Nature Reserve לראות קואלות. בדרכים עקלקלות הגענו ובכל ה- 4 הקטר שאותם חרשנו פעמיים (!!) לא מצאנו ולו קואלה אחת. נורא לא? זהו! יותר לא סוטים מהדרך בשביל אף קואלה. ואפילו מקום לישון לא היה שם...
אז נסענו עד Victoria Nature Reserve וכבר שכחנו את טוקי-טוקי, שלוות הערב כבר בכל ורק איזה צרצר אובססיבי לא רוצה לנוח.
יום 136 - ויקטוריה-הר וורנינג, אוסטרליה
10.10.1991
לילה רטוב ומלא ברקים עבר עלינו ובו גילינו חלק מן הסדקים הדולפים במפלצת. בבוקר השמש הציצה מעט בין הסדקים ואנו מיהרנו לבלינה, העיר הקרובה, לנסות לסדר את הוישרים. מסתבר שנשרף להם המנוע. בבלינה, אחרי חיפושים מרובים במגרש חלקי היד השניה, לא מצאנו. ניסינו להמשיך הלאה, אך לאחר ק"מ מועטים נתקענו בחניית גולשים מול ים סוער ותחת גשם עז בלי וישרים, אוכלים בוטנים וסותמים עם ניירות טישו את הסדקים במכונית. גם לסיר תפקיד במערכה! מנצלים הפסקות קלות, דילגנו הלאה דרך עיירות החוף, עד שהגשם פסק ואז מיהרנו... לטייל באיזה שמורה קטנה ומקסימה - יער גשם רחוץ הגולש עד חוף הים ממש. בים כמובן החבר'ה תופסים גלים. לא גילינו מה בקצה הדרך והגענו לעיירה האחרונה בסדרת המפרץ הזה - Byron Bay. שם, תמורת 30$ זקן חביב מצא את החלק והרכיב אותו. נסיעה קשה בגשם עם מגבים עובדים הובילה אותנו עד הקמפינג שלמרגלות Mount Worning.
יום 137 - הר וורנינג-למינגטון, אוסטרליה
11.10.1991
בבוקר לא עלינו לראות את הזריחה מראש ההר כפי שתכננו. עייפות הלילה הקודם אשר עבר בנדודים וגם הערפל והעננים שכיסו את ההר ביטלו את התכנית הגרנדיוזית. אבל כן עלינו עם כולם את 4.4 הק"מ למעלה, מאוחר יותר. עליה לא קשה, למעט הקטע האחרון. למעלה הכל דומה - עננים לכל הצדדים. אנחנו מגלים סבלנות יותר מכולם, אוכלים תפוזים, נחים ורואים קטעים נרחבים מתצפית 360 המעלות של ההר, אם כי הדבר מחייב ריצה בעקבות העננים או לפני משבי העננים. יורדים, טפטוף קל אך נסבל אשר נפסק למטה, קונים ציידה -
ו... QLD, אנחנו באים! הכביש מצטופף לקראת חוף הזהב, אך אנו סוטים מהר מאוד ועולים להרים אל הפארק הלאומי Lamington. כאן לא ירד גשם והיובש רב. אנחנו מתכננים לעשות כאן טיול ארוך, אך למטה יער האקליפטוס שבגבול הפארק בוער כבר כמה ימים.
יום 138 - פארק למינגטון, אוסטרליה
12.10.1991
התכנית לעשות טיול ארוך של מספר ימים בלמינגטון השתנתה עקב השרפה בפארק, שחלקים גדולים ממנו נסגרו לטיולים. נסתפק ב- day tours. היום גמענו כ- 25 ק"מ שעברו בעיקר ביער גשם לח ונעים. מזג האוויר היה קריר והקל על ההליכה. צפינו על אזור NSW ו- QLD וראינו גם את הר וורנינג, אליו העפלנו לפני ימים אחדים. ראינו את המקום בו היינו אמורים להעביר את הלילה השני של הטיול ופגשנו בסביבה גם שני נחשים שלא נראו ידידותיים במיוחד. הדרך שהובילה לתצפית Mt. Merino היתה די נטושה ולא דרוכה וכך זכינו לקצת BUSH אמיתי. גם התצפית על מפלי Coomera והקניון היתה יפהפיה. כשחזרנו, התקבלנו בשמחה על ידי העורבים והתרנהודים, אבל לא נתנו להם לאכול ורק צפינו במלחמותיהם. ניסינו להתחכם ולישון בחניה וכך לחסוך מעט דולרים, אך סולקנו באדיבות וכיוון שהקמפינג היה מלא, נאלצנו לנסוע כ- 17 ק"מ צפונה, וחברנו אל זוג סבים בדרך צדדית, שם העברנו את הלילה.
יום 139 - פארק למינגטון, אוסטרליה
13.10.1991
היום טיילנו בטיול ה- Caves Circuit, תוך עצירה בנקודות עניין. מדף שקנינו במשרד, למדנו שה- Red Cedar הוא בעצם עץ שהזכיר לכורתיו Cedar ועל שמו הוא נקרא. הקשבנו לציפורים, ראינו תצורות לבה שנוצרה בתנאים שונים וגם את המערות המרשימות. היה מאוד כיף.
לסיכום למינגטון - היה בהחלט יפה, מעניין ונעים, למרות שהתכנית השתנתה לגמרי עקב השרפה בפארק. נפרדנו מהפארק ונסענו בפעם האחרונה בכביש המפותל והצר. מלמעלה השריפה נראית נורא ורוב היער מריח מחניק.
יום 140 - בריזבן, אוסטרליה
14.10.1991
סוף סוף הגענו לבריזבן, העיר שנראתה כה רחוקה על המפה. אמנם לקח חודש, אך עובדה שבסוף אנחנו כאן. אז מה היה לנו בבריזבן?
קיבלנו דואר, והרבה, רובו רדף אחרינו ומיעוטו נשלח ישירות לכאן. היו מכתבים מסידני ומסינגפור והפליאה לעשות חבילה שעקבה אחרינו מאיסלנד!! גם מק-דונלד היה ומפות ממפות שונות שלקחנו מ- RACQ (ה- מ.מ.ס.י של קווינסלנד), גלויות נקנו וטרוולר צ'קס הוחלפו לכסף אמיתי, אוכל לא קנינו ולמגדל העיר לא עלינו עקב תקלה במעלית. כנראה שמחר נמשיך צפונה כי מאוד לא בא לנו על עיר גדולה וסואנת, וזאת לא לפני שנשאיר כמה גרושים לאנשי הדואר למען ישנו את כתובתנו ולאנשי החניה.
עוד צלחת שבקה חיים ומלבד זה שצריך לקנות אחת חדשה, גם אכלנו בלילה מוזרה של אורז עם טונה, אבל מילא. העיקר שאנחנו מקולחים ויש חומר קריאה ומחר נעשה כביסה ונתקשר הביתה.
יום 141 - בריזבן-נוסה, אוסטרליה
15.10.1991
היום הוגדר כיום מנוחה. בהתחלה באמת נחנו ועמדנו בכל המשימות (כביסה, קניית אוכל וכו'), חסכנו דמי חניה ובדואר השארנו כמה דולרים וגם קיבלנו עוד מכתב. קצת קשיים ואנחנו על האוטוסטרדה בדרכנו לעוד אחד מהביגים (BIG) האוסטרליים. עוברים דרך ה- Glass House Mountains וצופים בהם דרך חלון המכונית ומנסים לנחש מיהו מי. אי אפשר לפספס את השלטים המכוונים וכך הגענו אל ה- Big Pineapple. בקפיצות קרב דילגנו לתוכו וגם בסובניר המתחייב מעצם המקום היינו. מה שיותר חשוב הוא שלמדנו איך גדל אננס ואיך קוטפים אותו. האטרקציה הבאה שעמדה על הפרק היתה בית חרושת לג'ינג'ר, לא לפני שחלפנו על פני ה- Big Cow. הג'ינג'ר היה לפני סגירה, אך עוד הצלחנו להשתחל ולראות ולהריח ואפילו לטעום... ואכן, ג'ינג'ר הוא אחד הדברים המחרידים שטעמנו אי-פעם.
כשפנינו מועדות אל החוף, עברנו ב- Coolum וצפינו על החופים המקסימים ומשם עד Noosa National Park. העברנו עוד לילה בקרוואן פארק וזאת מכיוון שלאורך החוף המזרחי אסור לחנות פרטיזנית וכל ניסיון עלול לעלות הרבה כסף.
יום 142 - נוסה-רינבואו ביץ', אוסטרליה
16.10.1991
יבש, יבש באוסטרליה והחשש לשריפות הולך וגובר מיום ליום. שוב מצאנו דרכים סגורות ושוב שינינו תכניות. זה כנראה יהיה המצב עד חזרתנו דרומה. עשינו טיול משגע לאורך החוף שסיפק לנו שלווה, שמש, רחצה במי-ים צלולים, קצת צבע (לא נשרפנו) והכי חשוב - להקת דולפינים ששחתה קרוב קרוב ומספר לוויתנים שזנבם חבט במים. תוך חזרה למכונית ושיחת תנחומים על כך ששוב לא ראינו קואלות... גילינו קואלה!!! בהתחלה לא האמנו ושוב חזרנו ואמרנו "אה... הגימיקים האוסטרליים", אבל הפעם היא היתה אמיתית וישנה טוב, למרות טלטולי הרוח. לאחר מכן גילינו עוד שתיים שאחת אחזה בגור. היה מקסים ולא עזבנו את המקום לפני שעשינו עוד סיבובון גם ביער הגשם המקומי. בדרכנו ל- Rainbow Beach עברנו ב- Big Shell הבלתי נמנעת והבלתי מרשימה ואנחנו שוב על החוף, בתקווה שנקבל אישור לטייל באזור ביומיים הבאים.
יום 143 - פארק קולולה, אוסטרליה
17.10.1991
סוף סוף אפשר לטייל באיזה פארק באוסטרליה. סכנת השריפות גדולה ואתמול בסידני נשרפו למוות ילדה וסבתא. גם כאן לא ירדו כבר חודשים ממטרים וסכנת השריפה מוחשית, אך כאן, ב- Cooloola National Park, קיבלנו אישור ללכת וללון.
ב- QLD דורשים כסף תמורת כל אישור לינה, אך לטובת הטבע אנחנו מסכימים להיפרד מכמה דולרים. מחנים את המכונית בתחילת המסלול ב- Rainbow Beach, ונקווה שנמצא אותה כשנחזור. צעדנו לאורך דרך הטלגרף הישנה ביער האקליפטוס על דרך חול ולאחר מכן נכנסנו ליער גשם חופי. בדרך תצפית קצרה על החוף הלבן והארוך (מחר נלך שם). תוך כדי דיבור וחלימה - שוב קפיצה - הזוחל היומי. מהאיגואנות הרבות הפסקנו להתרגש, אבל הנחש השחור והעבה מתגלה ממש ברגע האחרון. מצלמים לאלבום הזוחלים, עוקפים בזהירות וממשיכים. מיתר הדרך נזכיר רק עלים, ענפים ואבנים. בהפסקת צהריים-עשר נאכלנו על ידי יתושים. אגם "מים טריים" (Freshwater יעני) מתגלה כביצה מלאה צמחים, ואנו מדשדשים בדרך החול עד הקמפינג ולא שוחים בו.
האוהל נזכר איך לעמוד אחרי שעות וימי חושך רבים במגירה באוטו, ואחרי מרק בצל עתיק ולחם עם גבינה צהובה, חוטפים את תנומת אחר הצהריים. ככה זה כשיש רק את "הדף הירוק" לקרוא. סך הכל הלכנו 14 ק"מ עד הקמפינג, המצוייד במקלחות חמות וטלפון ציבורי.
[על בושוואקינג בפארק קולולה ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
יום 144 - פארק קולולה, אוסטרליה
18.10.1991
בלילה סערה הרוח ועם עלות השחר החל לרדת גשם. ניצלנו הפוגה ויצאנו לדרך באיחור מה. הלכנו לאורך החוף כשנוף סוריאליסטי של ים גועש, צוקי חול, ציפורים מתות וערפל, מסביבנו. היה יפה ומדי פעם עבר אותנו רכב 4X4 או אוטובוס תיירים שועט. כמובן שבסופו של דבר נמאס לו ואז התחיל הגשם לרדת בעוצמה. תוך שניות תפסנו טרמפ עם משפחת זרוקים, שהביאו אותנו חזרה לריינבואו ביץ' וחסכו לנו 10 ק"מ מיגעים בגשם. שוב התפללנו למצוא את המפלצת שלמה, ואכן היא חיכתה רק לנו. וכך נסענו עד המעבורת ל- Fraser Is. וקיבלנו אישורים והמלצות לטיול באי. ישנו בקרבת המעבורת ובבוקר נפליג.
[על בושוואקינג בפארק קולולה ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
