חלומות שמורים
מטיילת . מצלמת . כותבת
יום 110 - סינגפור-סידני, אוסטרליה
14.9.1991
במטוס של סינגפור איירליינס הכל כרגיל פרפקט, אבל הפעם הוא קצת יותר ישן. הארוחה הצמחונית מעולה ואנחנו סוף סוף יושבים ליד החלון, אך.... מעל הכנף!
שוב עברנו יבשת, ואנחנו בתהליכי התאקלמות. משדה התעופה נלקחנו בטרנספורטר היישר לקינגס-קרוס, וזאת אחרי שהצהרנו בנמל שיש בידינו אוכל ונבדקנו באופן יסודי כולל פירוק התיקים עד היסוד. כיוון שלא ישנו כמעט, החלטנו שלא נחפש יותר מדי ונתמקם ב- Backpacker הראשון שנמצא. אחרי ההתמקמות, ערכנו סיור קצר בעיר והיינו בדואר. אמנם לא קיבלנו כלום אך שיטת הבדיקה האוסטרלית מאוד מצאה חן בעינינו - ממוחשבת וחכמה, ובעיקר - הרבה יותר מתקדמת מסינגפור, שם צריך לחפש ברשימות בין עשרות שמות. חזרנו לבקפקר והלכנו לישון. אחר הצהריים ערכנו סיור למציאת משהו יותר זול מ- 11$ ללילה לאחד, ואכן מצאנו, ואפילו לא רחוק. מחר נעבור. טלפון הביתה ושוב הלכנו לישון.
היום לפני - מסע חובק עולם
יומן טיול "אחרי-צבא" בן 8 חודשים במדינות סקנדינביה, איסלנד, סינגפור ואוסטרליה
יום 111 - סידני, אוסטרליה
15.9.1991
Galla Hotel - אוסף מקרי של טיפוסים משונים ולפי הלונלי פלאנט - "מקום שירד מנכסיו עקב אורחים שהפכו לקבועים ובעצם רק בזכותם המקום מלא כמעט כל הזמן". אנחנו קיבלנו פינה נחמדה לשנינו ולאט לאט אנחנו מתרגלים לאווירה.
יצאנו לטייל בעיר. עברנו בגנים הבוטאניים המקסימים והמשכנו לאורך החוף עד בית האופרה, צילמנו מזוויות שונות וגם נכנסנו עד איפה שמותר. משם דרך שוק עבודות היד הגענו ל- Circular Quay ול- Rocks. כמו שכתוב - בניינים ישנים לרוב, סמטאות צרות והרבה אווירה, נגני רחוב וקיוסקים רבים. ומעל הכל מתנשא הגשר המכונה Harbour Bridge, עליו פסענו וגם טיפסנו לגובה באחד מעמודיו. בפנים תערוכה מעניינת ביותר על בניית הגשר מההחלטה לבנותו ועד ימינו. גם על הנוף היפה הנשקף מהעמוד הבטנו. לאחר שירדנו, פסענו ברחובות עד התחנה המרכזית ובגלל שלא הגענו לשוק של פדינגטון קנינו מלא ירקות בסופר סיני שמצאנו. חזרה, דרך כמה לוחות מודעות, מתלבטים אם לקנות או לשכור רכב ואם בכלל. ארוחת ערב מיוחדת עם ירקות מטוגנים ומתובלים ותכניות לימים הבאים. מזג האוויר מאיר לנו פנים והוא אביבי להפליא. האוסטרלים מטורפים, אך לנו זה לא מפריע, רק מבדר.
יום 112 - סידני, אוסטרליה
16.9.1991
עוד יום במלון גלה "המומלץ", מתחילים להתרגל לחבר'ה. מתכוננים לצאת לטיול והציוד המיותר כבר במחסן של פרנק ורייצ'ל, אך קודם נתאר בקצרה את מהלך ענייני היום.
אחרי המיזלי של הבוקר בררנו ב- i על מחירי כרטיסי אוטובוס ושם גם פגשנו שני שמוצניקים מדן. לא ניתן להתבלבל במוצר האנושי (בטוח רואים גם עלינו). בכל מקרה היה נעים לדבר קצת בעברית עם אחרים. נפרדנו מהם לשלום ויצאנו ל- NRMA (מ.מ.ס.י), שם קיבלנו מפות בחינם והסברים על קניית רכב ובדיקות שלהם לרכב.
משם חיפשנו את מקום משרדי הנשיונל פארקס אנד ווילד לייף סרוויס (להלן NPWS), קודם במקום אחד ולאחר שיטוט ושאלות מסתבר שהם עברו. בדיקה בספר הטלפונים מביאה כתובות חדשות, אך בכתובת החדשה של המשרד הורסים את הבית. בסוף מצאנו את החנות ושם, מסתבר, יש אינפורמציה רבה ואפשר לקבל אישור לקמפינג בפארק. מסתבר גם שמחירי המפות יקרים שם יותר, לכן פנינו למקום שבו מוציאים אותן לאור - CMA, ששייך ל- Department of lands. בגנים הבוטאניים, אליהם חזרנו, יום אביב חם עם תזמורת וסיור מודרך עם זקנה חביבה שקצת רצה, אך גילתה עובדות מעניינות ובעיקר צמחים ופריחה ריחנית משגעת. לאחר נמנום קל בצל חזרנו ל- Gala, פורקים את מטען הניירת שנאספה במשך היום, והלכנו לקנות מזון ובנזין הישר לקולמן, משום שסרבו לתת לנו למלא מיכל פלסטיק.
שוב טיגנו ירקות. קצת קשה לאכול כשכולם בעמדת תצפית עליך, אך מה לעשות? מחר בבוקר נתפוס את הרכבת ל- Otford ומשם נצא לטיול ב- Royal National Park.
יום 113 - רויאל נשיונל פארק, אוסטרליה
17.9.1991
סוף סוף אנחנו מטיילים. אין ספק שזו הדרך המהנה ביותר לראות, לחוות ולהכיר. יום מקסים עבר עלינו ב- Royal National Park. כל מה שהבטיחו לנו במפה ובספר התגשם. התחלנו בנסיעה ברכבת עד Otford, שם התחלנו בדרך, לא לפני שהצטיידנו במים. השביל עבר דרך תצפית מרהיבה על חופים שמצוקים תוחמים אותם. לעתים יש חול זהוב בין הצוקים לים. עברנו ביערות אקליפטוסים עתיקים שביניהם ניתן למצוא צמח הפורח ודומה לאגבה, אך בצבע אדום-בורדו. ראינו גם את ה- Pied Currawong שהיא ציפור ענקית וצווחנית - שחורה עם זנב מקושט בלבן. לאט לאט השתנה הנוף ליער בנקציות. יש כאן המוני סוגי בנקציות ורק אפשר לדמיין איזה יופי זה בזמן הפריחה. תוך כדי ירידה מהצוקים לחוף עברנו ביער טרופי עם דקלים, מטפסים ופיקוסים. כמעט בכל חוף שוכנים בתי גולשים שרובם נטושים כרגע. פסענו על החופים, קצת שוקעים בחול וקצת מדלגים על הסלעים המיוחדים. בעליה חזרה למעלה צפינו בזוג Crimson Rosella, תוכים אדומים עם כנפיים כחולות, וראינו עוד תוכי גדול בצבעי ירוק-אדום. גם מספר איילות פגשנו. שפע החי והצומח כאן מדהים וממש קשה לעיכול. אחר הצהריים הגענו לכאן והכנו לנו ארוחת ערב משביעה וטעימה, אליה הצטרף שחף נודניק שדרש עוד ועוד אוכל. פשוט משגע ומרהיב לטייל כאן.
[על בושוואקינג ברויאל נשיונאל פארק ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
יום 114 - רויאל נ.פ.-סידני, אוסטרליה
18.9.1991
יום כיפור. קמנו לקול ציוץ ציפורים, אחרי לילה ארוך באוהל, כמובן שאין כמוהו ואם הוא רק היה יכול לקרוא את כל השבחים שאנחנו כותבים עליו... המשכנו ללכת לאורך החוף בקצב איסלנדי - מאתרים סוגי בנקציות שעוד לא ראינו ומתיישבים מפעם לפעם לצפות בים. הגענו ל- Bundeena בסביבות 13:00 וחיכינו למעבורת של 14:00. שטנו עד Cronulla כ- 15 דקות עם כנופיית ילדים רעשניים שמילאו את המעבורת, ועם שתי מורות קשוחות ומפחידות. משם עלינו לרכבת לסידני.
בסידני צעדנו לדואר. בני המזל קבלו 2 חבילות והשאר לא קבלו כלום, אבל השתתפו בשמחתם. הכי כיף היה לקבל חולצות של ניר-לט. אחר כך הלכנו לפרנק והתברר ששתי המיטות שלנו כבר לא פנויות וכך, בצער לא רב נפרדנו ממנו ועברנו למקום קצת יותר יקר, אך יש לנו חדר פרטי ואפשר גם לבשל בו ויש מקרר. הצרה היחידה היא המיטות בלי הקרש.
יום 115 - סידני, אוסטרליה
19.9.1991
אנחנו חורגים ממנהגנו והיום (ואולי בכלל) כותבים בעט. העפרון יצא מכלל שימוש.
היום עמד בסימן קניית מכונית. לאחר התלבטויות רבות ושיקולים לכאן ולכאן הגענו להחלטה שזה מה שאנחנו רוצים. יצאנו ראשית לחפש ב- Car Market שנמצא בקינגס קרוס. ראינו שם המון מטיילים שמנסים למכור את המכוניות אחרי טיול באוסטרליה והמראה היה די מאמלל - יושבים שעות במרתף של מכוניות ומחכים.
משם המשכנו לדילר שהומלץ על ידי NRMA. האפשרויות הוצגו בפנינו ושמנו עין על טויוטה צהובה ונחמדה. עשינו עוד סיבוב באזור, שוב התלבטנו, העלנו טענות בעד ונגד והחלטנו ללכת על הצהובה. חזרנו, מסרנו פרטים והם הבטיחו שתהיה מוכנה להיום. לפני שעלינו לבאקפקר שלנו נכנסנו לסופר לקנות קצת ובעודנו מחכים ברמזור, הותקלנו על ידי סויילה - דבר ששינה את תכניותינו מקצה לקצה. לא נתאר את כל התהליך, אך בקיצור - לאחר דין ודברים איתה ועם בני (מעפולה), נסענו לראות את המכונית שהם מציעים. תוך שניות התאהבנו בה - הולדן HX תכולה, אמנם ישנה (1976) אך שמורה במצב מעולה ועומדת בתקציב. חזרנו למלון לחשוב ונפגשנו איתם בבית קפה בערב כשבידנו תשובה חיובית. אחר כך ישבנו לתכנן קצת את המסלול להמשך.
יום 116 - סידני-בלו מאונטיינס, אוסטרליה
20.9.1991
את הבוקר פתחנו שוב בבית הקפה וסידורי קניה, תוך כמה שעות והמפלצת הכחולה שלנו. כמובן שהקטע הלא נעים יהיה לבטל את קניית הצהובה. אחר כך לדואר וגם "החלק השני" מקבל מכתבים ועכשיו כולם מאושרים.
פרכוסי התחלה, נהיגה בצד ההפוך (והמכונית לא קטנה) ואנחנו כבר על ה- HYW. נוסעת נפלא ונוחה ביותר. אין ספק שאם היא תצדיק את השבחים ולא עבדו עלינו - אז בני וסוילה יצאו אתנו פייר לגמרי. גם הורידו במחיר, גם שילמו לנו פעמיים קפוצ'ינו, גם לקחו אותנו ממשרד למשרד לסדר הכל, גם הרבו בעצות - בכל נושא שרק שאלנו, וגם התחייבו לקנותה במחיר של 50%-70% כשנחזור. את היום סיימנו ב- Katoomba, שהיא אחד משערי הכניסה ל- Blue Mountains National Park שעליהם ועל "שלושת האחיות" צפינו מה- i - אין ספק שהמקום מרשים ומפעים ואנחנו מחכים בקוצר רוח למחר להתחיל לטייל.
יום 117 - בלו מאונטיינס, אוסטרליה
21.9.1991
את שעות הבוקר והצהריים בילינו בטיול בחיק הטבע באזור Leura. החננו את ההולדן ויצאנו לכיוון Went Worth Falls. צפינו עליהם מכמה תצפיות בדרך וראינו איך המים בכלל לא נופלים, אלא עפים למעלה ברוח ומרטיבים את כל היער. אחר כך פסענו מתחתם ונרטבנו כהוגן, אך גם התייבשנו במהירות בעזרת הרוח. צעדנו לאורך הצוק דרך די ארוכה עד שהגענו ל- Empress Falls, שם אכלנו צהריים והתחרדנו בשמש לקול צווחותיו של Kokatoo חמוד. משם עלינו בהדרגה עד החניה חזרה. השעות חלפו בלי שהרגשנו והיה מאוד יפה ומהנה והתצפיות על ההרים הכחולים מרהיבות. המשכנו לטיול קצר ל- Leura Cascade בין שרכים רבים ותצפיות ומים.
בדרכנו חזרה עברנו בסופר ענק וזול וקנינו קצת וגם חישבנו כמה ההולדן זוללת לק"מ וקצת נדכאנו מהעובדות, אך לאחר חישוב נוסף בערב ראינו שזה יכול להיות בסדר. נקווה שנעמוד בכך. אז בעצם כמעט כל הבעיות נפתרו ורק נותר להחליף פקונג לקולמן כי הוא שבק חיים. לעת ערב חברנו לכמה קרוואנים מפלצתיים בפיקניק AREA ואנחנו, באומץ ליבנו, אפילו שאבנו מהם קצת עזרה. בזמן שהאחרים ניסרו עצים עם מסור מכאני, אחד מהם תיקן לנו את המנורה האחורית בהולדן ואף נתן לנו אחת חדשה.
[על בושוואקינג בבלו מאונטיינס ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
יום 118 - בלו מאונטיינס, אוסטרליה
22.9.1991
עוד יום מקסים ומפרך עבר עלינו בהרים הכחולים, הפעם באזור קטומבה. כנראה שהאוסטרלים שישנו לידנו בקרוואנים המפלצתיים החליטו שאנחנו זקוקים לאימוץ ומלבד התעניינות בשלומנו ובשנת הלילה שלנו גם הוגשו לנו נס-קפה וקרואסונים נפלאים עם ריבה. הרבה אנשים טובים פגשנו בטיול שלנו, ואת הרעים כבר שכחנו מזמן!
צעדנו אל מפלי קטומבה, תוך שאנו עוברים מתחת לרכבל שנוסע מעל הקניון. LOOKOUT פה ולוקאאוט שם ואנחנו על ה- Federal Pass שעובר בעמק מתחת לצוקים. שוב צפינו בזוגות תוכים מרהיבים, בקוקטו יפי כרבולת ובעורבים שרקניים. למטה חזינו בכמה מפלים יפים ואז... כן אז הגיע רגע המשבר - עלינו ועלינו ועלינו, עוד מדרגה ועוד אחת ו... עוד אחת וזהו. ישבנו לנוח ואחר כך עלינו עוד קצת וחזרנו להולדן דרך עוד לוקאאוטים רבים.
על כניסה למערות Jenolan ויתרנו בגלל המחיר היקר. נסענו עד Blackheath ולאכזבתנו התברר שהדרך בה רצינו ללכת מחר סגורה בשל מפולות, כך שנצטרך לברר בדיוק איפה מותר ואיפה אסור לטייל. ערב סוכות - אז שיהיה חג שמח.
[על בושוואקינג בבלו מאונטיינס ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
יום 119 - בלו מאונטיינס, אוסטרליה
23.9.1991
אמנם החלטנו להשקיע בהרים הכחולים יומיים עד שלושה, אך אי-אפשר שלא להישבות בקסם המקום, וכך, אנחנו כאן כבר שלושה וחצי ימים ומתכננים עוד אחד לפחות.
את יום האתמול סיימנו בארוחת ערב חמה שהוכנה על גבי מדורה ועכשיו אנחנו קצת מסריחים. ישנו דווקא טוב ובבוקר גילינו אוהל בקרבתנו והחלפנו קצת מידע עם הבחור שישן שם. צעדנו ל- NPWS והחלטנו בעזרתם על מסלול ל- Evants Lookout. הדרך חביבה אך לא מעניינת ביותר מלבד כמה תצפיות, ברכנו שם משפחה ישראלית ב"חג שמח" והמשכנו לעבר הגראנד קניון, תוך שאנו צופים בתוכים מקסימים ומאוד לא פחדנים שהתקרבו עד מרחק שני צעדים מאיתנו. גם את הפסיון ראינו וכמובן שגילינו אותו לפי צעדי הפיל שלו בסבך. הקניון - פינת חמד וגן עדן אמיתי. שרכים מסוגים שונים, הרבה מים מלמטה וממעל וטחבים וחזזיות. הלכנו לאט והתרשמנו מהיופי ולבסוף נקרענו בעליה למעלה. היה מעייף אך יפה מאוד.
גם כמה משימות חשובות מילאנו היום - קנינו חלב בבקבוק ומצאנו קופסא לאוכל ועכשיו הרבה יותר מסודר לנו באוטו וגם שמן מנוע יש.
[על בושוואקינג בבלו מאונטיינס ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
יום 120 - בלו מאונטיינס-באת'ורסט, אוסטרליה
24.9.1991
היום היה אולי היום הכי קשה בבלו. אחרי לילה קשה עם דפיקות פחים, קמנו מוקדם ויצאנו לעבר ה- Blue Gum Forest, שנמצא למטה למטה, מתחת לצוקים באזור ה- Grose Valley. הירידה היתה מאוד קשה ותלולה, וידענו שכל מדרגה שאנו יורדים נצטרך לעלות בחזרה בצהריים. וכך ירדנו וירדנו משך כשעתיים, תוך שאנו צופים בתוכים יפים ובחבורת פסיונים.
כשהגענו למטה גילינו שה- Gum הם אקליפטוסים כמו שיש לנו בנגב רק ענקיים ורובם בעלי גזע מאוד חלק וגבוה ללא ענפים. עברנו את הנחל ושוב עברנו ועשינו הפסקה והאכלנו את העורבים בתפוחים ואחר כך התחלנו לעלות. היה מתיש למדי ועשינו כמה הפסקות בדרך, אך בהחלט היה יפה ושווה את המאמץ (הגדול) שהשקענו. משם, במצב של חוסר נוזלים, נסענו למפלי ויקטוריה. שוב התלכלכה לנו המכונית מדרך העפר וכשהגענו התברר שעד למפלים יש ירידה של כחצי שעה, ושלא נדבר על העליה. לאחר התלבטות קצרה החלטנו (בהתייעצות עם שתי בחורות שפגשנו) שנרד. ושוב ירדנו וירדנו וירדנו. המפלים באמת יפים ובעיקר ה- Cascades שמעליהם. כמובן שהפעם היה יותר קשה לעלות כי כבר היינו קצת יבשים ומותשים, אך כשהגענו מיהרנו לפצות עצמנו ב- 2 ליטר קולה.
נסענו 88 ק"מ יפים מלאים בחוות וקנגרו מת אחד לצד הכביש ואנחנו ב- Bathurst. עזבנו את הבלו בעצב רב ואנחנו חונים כאן הלילה, בקמפינג 4 כוכבים, כדי להוריד את זוהמת הימים האחרונים מגופנו ובגדינו.
[על בושוואקינג בבלו מאונטיינס ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
יום 121 - היל אנד, אוסטרליה
25.9.1991
איזה יום, איזה יום! נכנסנו ל- NPWS המקומי וקנינו הסבר על Hill End שאליה החלטנו לסוע. היל אנד היא עיירת כורי זהב שהיתה לה עדנה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת, אך מסיבות מסוימות העניינים התדרדרו וכמעט כל תושביה עזבו. בשנות ה- 60 של המאה הנוכחית לקחו ה- NPWS את העניינים לידיים והפכו את המקום לעיירה תיירותית עם מסלולי הליכה, הסברים, מוזיאון ולוק-אאוטים.
משם עברנו לסופר הענק והמלא כל טוב במטרה לקנות מיזלי ו... יצאנו עם קילו מיזלי, שיבולת שועל, קילו גבנ"צ, 6 לחמניות, עוגה עם קרם ורוד, 2 בצלים, 4 תפ"א, שימורי תירס, אפונה וגזר ושעועית, 4 ליטר מיץ תפוזים, סוכר ו- 4 גלילי טישו וכמעט שכחתי את האטריות. עמוסים (ורעבים) נסענו לקנות מפה של פארק Warrumbungle, ואז באה הפסקת הצהריים עם מיץ ועוגה, וכיוון שהיינו צריכים לפנות את החניה, נסענו לחפש את NRMA. חיפשנו וחיפשנו ובמקום זה מצאנו חנות ספורט וקמפינג שלא היה להם פקונג לקולמן ושלחו אותנו למקום אחר ששלחו אותנו למקום אחר וכן הלאה. חזרנו מהמסע המתיש עם בורג לדלת האחורית...
בנוסף, התברר ש- NRMA עברו דירה ושוב נסענו, ומצאנו. קיבלנו מפות ומס' חבר לאוטו ויצאנו מהעיר. הדרך היתה יפה מאוד ושוב ראינו קנגורו מתים וגם חתול אחד (לא מת). בשלב מסוים הפך הכביש לדרך עפר והגענו להיל אנד מאובקים ועם פאנצ'ר. למזלנו הרב קנינו היום מפתח לגלגלים והחלפנו גלגל די בקלות. בקאנטרי שוחטים אותנו בדלק, כך שנצטרך לעשות את החישוב הכספי מחדש. מחר נטייל כאן וממבט ראשון המקום נראה מאוד נחמד.
יום 122 - וולינגטון, אוסטרליה
26.9.1991
היום אנו חונים בשכנות למטורפים הגרים ב- Wellington Caves. מסביבנו בית הבקבוק, שעונים, כדורים הרצים במסלולים לכל הכיוונים, שבשבות ומשק חי עם קנגורו, אמו ועוד איזה שילוב בין וולבי לקנגורו (עדיף לראות אותם כלואים מדרוסים).
בבוקר, אחרי ליל סערה ואימה מלא ברקים, רעמים וקצת גשם, יצאנו לתור בהיל אנד. סיור מעניין בין צילומים שנעשו ב- 1872, שרידים ובתים מאותה תקופה. חלק מהיסטוריה מקומית מעניינת. בחיל וברעד נסענו 75 ק"מ שרובם עפר ואבן עד Madgee. אך הגלגלים עמדו בפרץ. במדגי השארנו 17$ אצל הפאנצ'ר-מעכר, אך לא התעכבנו יותר מדי. אחרי שטעמנו מעט דבש וראינו קצת CRAFT מקומי בתחנת הרכבת היפה, יצאנו לוולינגטון. אמנם משאיות ענק ניסו להעיף אותנו מהצד המוזר של הכביש, אך אנו לא ויתרנו והגענו לאט ובטוח לעיירה המקומית שאין לה הרבה מה להציע חוץ ממטורפים ומערות. מסביב חוות, שדות ענק וקומביינים, מזרעות וטרקטורים רבים.
למדנו היום שכדי להבין את האוסטרלים צריך לבקש מהם לדבר יותר לאט - וזה עוזר. האנגלית שלהם מלאה בסלנג איום ונורא.
יום 123 - גילגנדרה, אוסטרליה
27.9.1991
הלילה עבר בחניון המערות ועם חשיכה ראינו אופוסומים שיצאו לצוד על העץ מעלינו. בבוקר, אחרי שהערנו את החיות בפינת החי, חיכינו כדי להיכנס למערות. כרטיס הסטודנט עבד שוב ונכנסנו בהנחה, אך באיחור, כי המדריך נחבט בידי אחד הקנגורו בזמן שהאכיל בפינת החי. המערות היו אכזבה. לא היו תצורות קרסטיות כמעט. מערת אבשלום שמה אותן בכיס הקטן.
משם נסענו ל- Dubbo, עוד עיירה מנומנמת על הדרך, קצת יותר גדולה, ואחרי ששוב חיפשנו פקונג לקולמן וקנינו לחם, נסענו לספארי. הנחה ונכנסים. ראינו גמלים, קופים, טיגריס בנגלי, אריות אסיאתיים, צבים מגלפגוס וכמובן את המקומיות - קנגורו, וולרו, וולבי והדבר המטושטש הזה שנקרא קואלה שתוקע את עכוזו במזלג עצים, ישן ולועס עלים.
קצת עייפים נסענו עוד 60-70 ק"מ עד Gilgandra, עוד אחת על הדרך. מוטלים, תחנות דלק, מרכז קניות לאיכרים שמגיעים מהחוות פעם בשבוע. את הלילה בילינו בחניה ליד ה- i אפילו שאסור. הקולמן שסובל מן הדלק הצבוע הצליח במאמץ רב להעלות פירה עם בצל מטוגן.
יום 124 - פארק ווארומבונגל, אוסטרליה
28.9.1991
האוסטרלים, כמונו, קמים הרבה יותר מוקדם מהסקנדינבים למלאכת היום. ב- i לא נתנו לנו יותר מדי אינפורמציה, אבל היו חביבים והאישה גילתה התעניינות וגילתה שהיא מצרפת. נוצר הרושם שהיא די מתגעגעת ורוצה לצאת מהחור הזה. חסכנו כסף ולא נכנסנו לאיזה אוסף ורק צילמנו 2 תמונות של המתחחת הראשונה. יוצאים לכיוון Warrumbungle National Park על הדרך הראשית ולאחר מכן לוקחים שמאלה דרך חור נידח ודרכי עפר אשר מובילות לחוות ומרחבים בלתי נגמרים.
כרגיל, התכולה מאחורה מתמלאת אבק ובכניסה גובים כסף וגם על הלינה במרכז המבקרים. חונים בשעת צהריים ב- Blackman camp ומעבירים את הזמן בצל בכתיבה וקריאה. לפנות ערב יצאנו לטייל מעט בסביבה ומיד מגלים את הקנגרו הראשון. יותר מאוחר מסתבר שיש רבים ואת מרבית הזמן אנו מעבירים בתצפית קרובה עליהם, לועסים עשב ומתגרדים בנחת באזור הפיקניק סמוך. רוב הנקבות נושאות בכיסיהן גורים בגדלים שונים. חזרנו לקמפ שעמוס בסוף השבוע וענני עשן עולים מכל עבר. נאבקים בקולמן ומצליחים לאכול משהו חם.
יום 125 - פארק ווארומבונגל, אוסטרליה
29.9.1991
שוב באוהל, אחרי זמן רב. קמים לפני 6:00, מתארגנים, ממלאים מים והופ, נוסעים ל- Pincham camp. את ההולדן השארנו בחניה ואנו, עם התרמילים העמוסים – בדרך, כאשר מתגלים לנו עדרים ענקיים של קנגורו הרועים בדשא. אנו ממשיכים בעקבות ג'ון ומוניקה בדרך מרהיבה מתצפית לתצפית, סוגי האקליפטוס שולטים בנוף, נראה שגשם לא יורד כאן יותר מדי ולכן הצמחיה בהתאם. בדרך ל"סכין הלחם" אנו רואים וולבי וקיפוד דמוי טנק [הערת העורכת: אצ'ידנה], קן של תוכים ירוקים ולטאות שונות ומשונות.
תצפיות הנוף ותצורות הסלע הוולקני מרשימות במיוחד. יש כמה לועות געשיים ו"סכין הלחם" יפה, יציאת לבה צרה בגובה 90 מ'. אנו רואים אותה מלמטה, מהצדדים, מלמעלה, מקרוב ומרחוק. משקל המים והחום לא מפריעים להנאה ואנו לוקחים את הזמן. משאירים תרמילים ב- Noada Saddle ועולים ל- Bluff mountain לתצפית. שבים לתרמילים, עוד קצת הליכה, עוקפים כמה קטקטים שהולכים עם ההורים, ומקימים את האוהל ב- Og-Ma Camp. הזמן חולף, אוכלים, המטיילים עוברים חזרה למכוניות ואנו נשארים עם העורבים והנמלים.
[על בושוואקינג בווארומבונגל ובפארקים נוספים באוסטרליה כתבתי כאן]
יום 126 - ווארומבונגל-גונדה, אוסטרליה
30.9.1991
עוד חודש מסתיים היום, ולפני יומיים סגרנו 4 חודשים בטיול. גם החגים חלפו להם בלא שהרגשנו. אז מחר כולם בבית חוזרים לשגרה ואנחנו ממשיכים לבלות ולהתענג בטבע האוסטרלי.
קמנו לאור ראשון וכשעה אחר כך יצאנו לעבר ה- Exmouth. העליה היתה די קלה, אם כי מאוד ארוכה. התצפית מרהיבה ביותר וניתן לאתר משם את כל המסלול בו הלכנו. גם הבוטנים הוסיפו פן חיובי לתצפית. חזרנו לאוהל, פרצנו אותו, העמסנו תרמילים וקדימה - בעקבות הקואלות! אך לאכזבתנו לא קואלות ולא נעליים. פסענו לאורך West Spyri Creek וראינו המון צמרות של אקליפטוסים ובסוף הגענו למפלצת שחיכתה לנו בנאמנות. אחת-שתיים ואנחנו מקולחים ומכובסים, נוסעים ללוק-אאוט של ה- White Gum ולומדים קצת על סוגי אדמה וצמחים. ב- Coonbarabaran הצטיידנו קצת ומשם נסענו עד Gunnedah. מחר ננסה את מזלנו במציאת קואלות באזור. על כל צרה שלא תבוא אנחנו שומרים אחת בקבינה.
